|
 38143756
"העבד של המוח" הוא למעשה בחור מהמרכז שעדיין מחפש
האילו דברים להאמין וממה להתרחק, אחד האבודים בעולמם
הפרטי.
תמיד שמח לתגובות והערות במיוחד אם זו ביקורת בונה.
יצא לשירותו הצבאי וכותב משהו פעם ביותר מידי זמן!
לפחות הצליח למצוא כמה וכמה אנשים טובים ואפילו
תקווה ממשית.
אני אישית לא מכיר הרבה בנים שלזכותם ניתן להגיד שיש להם חברות
שהן יפהפיות ומבוגרות מהם ב6 שנים, ייתכן שהעובדה שמעולם לא
אמר דבר על כך שהיא בוגדת בו עזרה לו.
|
היא עוברת ברחובות, היא פשוט שולטת בהם במבטה בכל האנשים. ילדה
קטנה כזו שכולם מנסים לראות לאן היא ההולכת? 'מה היא עושה לבד
ברחוב? במיוחד בשעה כזו של הערב?
|
הכרתי אדם מעולה...
זה היה אדם שמשיג,
הוא השיג את מה שהוא האמין בו
והוא האמין...
|
נסיך ונסיכה יושבים על הים
ככה סתם באמצע העולם
יושבים מביטים ושותקים
ולפתע שאל הנסיך:
"את יודעת מה זו אהבה?"
|
מספר צמתים מהבית עמד שי לעיתו בפקק מחכה לאט לאט תוך כדי
החלפת תחנות ברדיו בתקווה למוזיקה הגואלת.
בום!!!
שי היה לרגע בשוק.
|
הוא מביט בה בתוך עיניה וזה כבר מרגש אותה, אבל הוא רק חושב
כמה זמן ייקח לקפה הפוך שלו להגיע הרי זה לא סתם קפה הפוך, זה
אחד עם מקופלת.
|
as knights with their shiny armor
i see them walk thruogh the flames of life
they wont look at me
they fear these two old eyes
|
בך מבטי וליבי תליתי
וגם היום איני יודע. היכן טעיתי?
|
וכנראה שזה מוקדש לך
שאם אי פעם תשני את דעתך
תדעי איפה אני
גם בתוך הייאוש הקשה ביותר שלי
|
אך קולה המתוק
שאהב כה לצחוק
כבר שנים שאיננו שומעים
|
לאחרונה יצא לי הרבה לחשוב עלייך
גם עלייך וגם עליו
שני אנשים ממקומות כל כך שונים
וסיפורים כל כך כואבים
|
מרחביה כדרכים שלא נראו מעולם לאדם
ויופיה מהלך בהם כמי מעין
|
אני מחפש בכל פינה
בכל מקום שעולה במוחי
מחפש עבור אותה אחת
|
אתמול בערב התמלאתי כעס
התמלאתי בסוג של שנאה עצמית
|
אתמול רק רציתי שחיבוק לא יגמר
אבל הרגשתי אותה הולכת
נכנסת חזרה לקונכייה שלה
ואני נשאר שוב עם מכונית וסיגריה
|
לאן את כל כך ממהרת?
ומה את רוצה להשיג?
אני לא יכול לעמוד בקצב
|
גשם אדום מדם
יורד הלילה בעולם
ואני לא יכול לראות
את פניך הזוהרות
|
חבל שהלכת
כי הרבה אנשים עצובים
גם הרבה שהיו יכולים לעזור
אם רק ידעו מה הצרה
|
קרני השמש מרצדות באוויר
יום חדש עולה ובוקר מאיר
שירת מלאכים נשמעת למרחקים
|
עוד יום פה עבר
ולי כבר נשבר
מתקיפים מכל עבר
ואני מרגיש את השבר
|
ראיתי זוג עיניים קטנות
ומאחוריהן היה ילד קטן
והוא הדבר הכי שבריר ופגיע
והוא שואל אותי מה שמפחיד כל אדם
|
ילדים נובחים
הכלבים שותקים
השיירה נעצרה
היה לה פנצר
|
כמו נהר רחב ידיים
שלעיתים סובל מבצורת קלה
שחייך יזרמו
ויהיו רק לשלווה
|
הכביש ארוך ולא נגמר
וכך גם המחשבות והתקוות
הדבר היחיד שנגמר זו הסיגריה
וגם זו שאחריה...
|
כמו מפה שפרושה על הקיר
כמו גיטרה שמנגנת עוד שיר
אנשים ברחוב רואים ילדים
|
זו התחלה שלא מגיעה
כמו סרט ממש גרוע
אין אפילו הזדמנות
יש רק הזמנות והפחדות
|
אנשים מסתכלים ודוחים
דוחפים אותך לצדדים
|
מביט כך מהצד
בכל דברייך...
כל מבטי אלייך
|
פתאום באמצע היום,
האתמול עובר עלייך
אתה מרגיש אותו-
|
מילים קטנות
מרצדות על המסך
אני רואה אותן
ולא מאמין שאת אמרת אותן
|
אך זו רק תרמית
ההכרעה לא תבוא
בלי הקרבה ועבודה
וכולם מחכים...
|
במקום הזה אין לי דאגות
אין לי צרות מסובכות
יש לי אותי את הדשא
ומקל הקסמים
|
ככה זה החיים
אתה הולך לכיוון אחד
מגיע לכיוון אחר
|
רציתי את החזון
יכולתי להבין את כל דרכי המחשבה
אך לא ראיתי את דלת היציאה
לא ראיתי כי הלכתי דרכה
ועכשיו אני עומד במשקוף
|
את לא קטנה ואני לא גיבור
וזהו סיפור של עז וחמור
|
ואנחנו בוכים
בוכים לכולם
והים קטן עלינו
קטן ליד הדמעות שלנו
|
פעם אמרתי - אני שונה מאחרים.
היום אני מבין, אני אותו דבר - רק אידיוט.
|
ייתכן והיא הראשונה
זה באמת מרגיש ככה
הראשונה שהרגש הוא אמיתי
|
אז אתה מתחיל להתהות אולי שבת הבאה...
ומה איתה?! ומה איתך?! והזמן ביניכם?!
|
ומעבר להר
שיא של שיאים
שיא של פעם בחיים
שיא שאולי עוד נצליח
|
השלשלאות ריקות את אומרת
ואני כמו אידיוט חושב שאת רוצה שאכנס
|
בהתחלה לא הבנתי מה הדמיון הזה יעזור לה?
זו לא מציאות, זו לא התמודדות,
והכי בעייתי זה לא הכאן ועכשיו.
|
אני רואה אותך שם
ואני לא מסוגל
להבין איך אנשים
פגעו בך בכלל
|
פותח דף חלק
שוכח את מה שראית בקודם
|
אנחנו מנהלים מלחמה על עתידם של ילדים, מכיתות ד,ה,ו שלא
יודעים חשבון פשוט ביותר, חלקם אפילו לא יודעים לקרוא מספרים.
וכשאבא אומר לי "הילד הזה נועד לרחוב" אני עוד אמור להגיב
במשהו מעורר השראה...
|
הפעם אני מודה באופן רשמי וחזק ביותר:
המוזה שלי לעשות דברים נגמרה!!!
|
אבל דבר אחד אני יודע
באותו רגע למרות הכל הייתי חי.
נקווה לעוד רגעים כאלו.
|
אני תמיד שומע על אנשים שאומרים שנוצר להם חלל בפנים, נוצר להם
חלל שם בתוך הבטן.
הייתי רוצה לדעת איך זה מרגיש.
|
לפעמים הכל נמאס, החיים והמוות, המר והמתוק, העצב והשמחה,
החיוך שלך והמראה שלה עוזבת. אתה לא באמת חושב על הכל אבל הראש
מתפוצץ מהכל. ההרגשה הזו שהכל נמצא בתוך המוח שלך ואתה צריך
לדאוג לזה.
|
היום היה אמור להיות אחד הרגעים היפים בחיי, הסיום של הפרוייקט
הגדול הראשון שלי, של תקופת חיים שלמה. שם אני פגשתי אותה,
אחרי חודש שלא דיברנו באמת, אולי קצת יותר. הרגשתי שהיא אדם
שונה לגמרי,
|
|
|
מי צריך כושי
כשיש חצי
תימני?
מיכלי בתובנה
גזענית |
|
