|
רכבות - גבריאל בלחסן
אתה מסתכל לתוך החושך והרכבת דוהרת.
שמש עולה, שמש שוקעת, שמיים מכחילים, משחרים,
מאפירים.
סתיו, חורף, אביב, קיץ.
עצים, רוח, אנשים, כלבים, מרצפות, רחובות, ריח.
מונית עוצרת בחריקת-בלמים, אשה זקנה יורקת על
המדרכה.
שקית-במבה צהובה מתעופפת ברוח,
אתה מסתכל מבעד לשתי בועות-זכוכית מיימיות.
הרכבת דוהרת.
כוכבים, מנועים רוטטים, ילדה יפה מפשקת חיוך,
מסוממת.
הרגליים שלך הולכות, עוצרות, מתיישבות.
אתה שותה מים, בירה. מעשן, מתקלח.
קם בבוקר, בצהריים, בלילה.
אתה חולה.
הרכבת דוהרת.
המנועים בוערים, השמיים שותקים.
אתה מתנשף, הימים רודפים אחריך, אתה רודף אחרי הלב
שלך,
שפועם מהר מדי, יותר מדי.
הרכבת בוערת. "לאן זה?" : אתה שואל.
והקירות בחדר שלך רועדים. המזרון לא נוח, הצוואר
תפוס, הראש שלך מתפוצץ.
עוד רבע שעה, עוד עשר דקות, עוד חמש דקות, ואחרי זה
האיש עם הטרייניג רץ ועוקף אותך מימין כלב משתין על
עץ.
אתה ממהר, אתה מאחר.
הרכבת דוהרת.
אתה בועט בדלת של הבית שלך, שלא נפתחת.
אתה אוכל בעמידה, הטלפון מצלצל, אתה נרדם;
המחוגים זזים שבוע, שבועיים, שנה, עשר שנים.
השעון מצלצל, התופים דופקים. החלון שלך נפתח בסערה
ודופק בקיר.
אתה מתעורר, קם, בולע כדור, מתקלח, מצחצח שיניים,
נתקע במקרר, שחוסם את המעבר. הטלפון מצלצל.
סחרחורת, חוסר-יציבות, הפרעות בדיבור, פריחה בעור,
בילבול, עייפות, חולשה מוגברת, שינויים בהתנהגות.
שינויים במזג-האוויר, רוח קרה, גשם מגעיל, אנשים
מכוערים, בחורות יפות, חזה גדול, רומני שיכור מגולגל
בשמיכת-פוך פרחונית, מגולגל על המדרכה.
קלונקס 0.5 מ"ג טבליות. כל טבליה מכילה CLNAZEPAM.
פבוקסיל 100 מ"ג, חומר פעיל FLUVOXAMINE-MALEATE.
לטיפול בדכאון ובהפרעות-תפקודיות.
המאופיינות במצבי-רוח ירודים ובהפרעות פסיכומטריות.
לטיפול בתסמונות טורדנות-כפייתית.
גשם, שמש קרה, מדרכה רטובה, עיניים חלולות מאיימות.
משחקי-וידאו, מכוניות מתנגשות, שמנת להשמנה, חתול
שחור,
אוטובוס מאחר, נהג מונית חרמן, חברים טובים, כלבים
נובחים.
חתול שחור מיילל מתחת לרגליים שלך.
שתיים בלילה אתה לא נרדם, אתה מתכסה בשמיכה,
אתה דוחף את השמיכה, אתה מניח אתה הראש על הכרית
והיא כמו אבן קרה.
אתה מסתובב, מתקפל, מתמתח, ולבסוף קם ומעשן סיגריה.
אתה מדליק אותה מתנור-החימום. החתול כבר נרדם על
הספה לידך,
שחוסמת את המעבר ואת הדלת.
אתה חושב לצאת החוצה, אבל קר מדי וחשוך מדי.
חודש שאתה כבר לא עובד.
אתה פוחד,
אתה פוחד מהפחד.
אתה פוחד לפחד מהפחד.
אז אתה מדליק את הטלוויזיה שלך בלי קול, שלא יקום
השותף שלך,
שבקושי ישן. שרק לפני שבועיים השתחרר מאברבאנל, והוא
חבר שלך כבר מגיל תשע.
היום הוא נפרד מהחברה שלו בפעם הרביעית, אבל הפעם
הסופית.
והוא חיוור והוא בולע כדורים.
הוא מסתכל עליך ומבקש עצה, אתה רוצה שהוא יישן.
גם אתה רוצה לישון, אבל לא יכול.
אז אתה כותב, לפחות שיהיה על הדף, שתוכל לקרוא מחר
בבוקר,
שתתעורר בשירותים, אחרי הסיגריה והנס-קפה, שתמיד
עושים טוב לבטן בבוקר,
שיהיה מעניין, שלא הכל הולך לאיבוד בזמן הזה, שחולף
לאט מדי, בזמן האחרון, בימים האחרונים, בשעות
האחרונות, בדקות אלה ממש.
אל ייאוש, יהיה טוב, אתה אומר. אתה מבלף, אתה משקר.
אין לך מושג, כלום, נאדה. כמו סרט רע עם סאונד גרוע
ותסריט עלוב.
הים רע בחושך. מזל שיש מנורות, מזל שיש סיגריות
שמפיגות את הבדידות,
זה הבית הזה. זה הקירות האלה, והמכנסיים של המשוגעים
שתלויים על הקיר,
אני אומר לכם, אבל יהיה טוב,
אני בטוח.
בתוך שלולית של אוקטובר המסרב להסתיים,
תפסו עיניי את מודעת האבל שלך,
מודפסת על נייר שהספיק להצהיב.
'האזכרה תתקיים מחר בבית העלמין המקומי'.
בית העלמין של זכרונות ילדותי.
|
יושבת לך בקיוסק המתפורר שלך עם המסטיק השחור שלך, וכל יום
באתי בשבילך. באתי כל יום.
תפסיקי לעשות לי הנחות, אני לא אוהבת שוקולד, הוא עושה לי כאבי
בטן.
איך התחת שלך גדל מיום ליום, אמרתי לך שתפוצ'יפס זה לא בריא!
|
לכל ילד יש גיבור. גיבור גברי וחזק ובטוח שצוחק ויודע לשתות
בלי להשתכר.
|
ניסיתי לחשוב איך מתחילים לכתוב עליך סיפור, והדבר היחיד שעלה
לי בראש הוא לכתוב קללות. כי את תמיד יודעת לתקוע אותי ברגעי
המוזה הגדולים ביותר. מנסה לגרום לי להעמיק עד שבא לי לפורר כל
שמץ של חזון מזויף שעולה מתוכי. מתי כבר תפסיקי לעשות בי שמות?
|
נכנסתי למיטה לא שלי, מיתה לא שלי.
והכל בלגן, בלגן, בלגן, איפה אני עכשיו?!
|
אני חיה בפויקה, מתבשלת בהיסטוריה של עצמי,
בהיסטוריה של העולם.
ואיפה היו כולם בתחילת הקורס הזה
|
אתה לידי, עומד מול האגם הירוק, עם החיוך והגומה והמבט השובב,
נותן לי נשיקה בלחי ומתחיל לרוץ למעלה. אני מתיישבת, אני מבינה
שזה יקח זמן, ואתה אוהב שיש לך קהל.
|
כוח, אני כותבת לך עכשיו כי אף פעם לא באמת הקשבת לי כשהייתי
צריכה להוציא החוצה.
|
חבל שמקפיא עם טמפרטורה מספיק נמוכה כדי להקפיא לך ת'צורה עולה
יותר מה-20 אגורות שנשארו לי בחשבון הבנק.
|
לבד אמר לי כבר כמה פעמים שהוא רק חבר בכאילו.
לבד אמר לי שהוא כבר רגיל ושאני לא צריכה להתנצל על כך שהוא רק
ממלא בשבילי חורים מיותרים.
|
"אתה תבריח לי את הלקוחות, גם ככה העסקים לא פורחים, אתה יודע
איך זה במדינה שלנו, אבטלה, פיגועים..."
"אבל מומו, האנשים שיושבים לך בפאב המציאו את המושג אבטלה,
ופיגוע בפאב שלך זה סתם בזבוז של חומר נפץ. גם ככה האזרחים
האחדים ששורצים פה לא מועילים למדינה...
|
אתה נכנס, לא דופק, לא מתקשר להודיע, רק נכנס.
אני עומדת מול הים, ליד המכונית החלודה שלי. אגזוז מחובר
לחלון, אני מקיאה ונכנסת פנימה, מתניעה, בהילוך, המכונית
קופצת, אני בכל זאת נקבה. שמה בניוטרל ומחכה לך.
|
היא מרימה את האקדח בידיים כבדות הרקומות מילים מילים ונושאת
אותו אל מול רקתה השמאלית, היא טוענת את האקדח, קליק.
|
את אומרת לי שהסוף מתקרב, את מרגישה אותו בתוך הורידים. הוא
מרתיח לך את הדם, והדם שלך מבעבע, ואין לך לאן לברוח, ואין לי
דרך להיפטר ממך.
|
אני זוכרת את הלילות שבילינו יחד, בצחוק ובגילופין. אני זוכרת
את הציניות שנטפה מכל מקום אפשרי, על כל דבר אפשרי, רק איתכם.
|
שגעון התעורר והתחיל למחוא כפיים. כל האנשים בכיתה הסתכלו עלי
כאילו נפלתי מהירח.
"זאת סיון שלי!" אמר בגאווה. קם מהכסא, ובהליכה האקסטרא קולית
שלו קם לחבק אותי. יצאנו מהכיתה. הוא היה מרוצה. אני קצת
מבולבלת.
|
לפני כמה ימים נכתב עלי סרט בתוך הראש שכבר כאב יותר מדי וחשב
יותר מדי ודיבר ודיבר ולא שתקתי.
|
כמה פעמים שאני מנסה ומשתדלת, באמת שאני משתדלת. אבל זה כל כך
רחוק ממני.
|
כשאת קמה בבוקר מסריחה משינה את מחייכת אלי כמו אלמנה שנתנו לה
לפני שניה, אני מחייכת בחזרה.
|
קמתי בבוקר, כמו תמיד.
צחצתי שיניים, שתיתי קפה, עישנתי סיגריה.
וגבריאל ואביב צעקו לי מתוך הורידים שהם לא מצליחים לצאת.
|
ביום שהם נולדו חיי השתנו. טוב נו, השמיים לא האפירו והירח לא
האדים, אבל אפשר בהחלט לומר שחיי השתנו...
|
ילד וחצי עוברים ברחוב, שעת דמדומי ערב, שעת דמדומים אחרונה.
ילד זורק אבן על השכנה, ואנחנו צוחקים, צחוק מהול בדמעה.
|
עצב אומר שכל בן אדם שהספיק להיות חבר שלו הרבה זמן יחזור אליו
מתישהו, כדי להגיד שלום, או אפילו להישאר לישון.
|
ביום הולדתי ה-22
נברתי בחוטי מחשבתי כדי למצוא נושא שלא מוצה עדיין
|
אני שותה בירה בקופסא של בדיקת שתן
בשלוקים קטנים קטנים
|
את כל כך רוצה להפוך אשת איש
חולמת ומציירת בדמיונך לילה
אחרי לילה
|
הצרבת מדברת במקומי.
אני מפחדת להשתעל,
מפחדת להתנצל,
לא מנסה להתנסח כמו שצריך.
|
כבר לא נותר בי כוח למצוא את הכשרון לדבר במילים.
בנסיעת חיי כבר עברתי מפולות שלגים ואין סוף פקקים.
|
הגיעה השעה,
בוב ספוג בועט את התעניינותי החוצה,
עוד פרסומת ממליצה על "חמש וחצי עם..."
אבל אני מסרבת לזפזפ.
|
דודה מרטיבה ידיים
ובמהירות
הופכת גוש של סולת ותבלינים
לגמיש וריחני.
|
לפעמים זה מתחיל בטוב,
בנות מוזה המופלאות תוקפות את כף ידי הימנית,
שיר נוסף נכתב.
|
אז את לוקחת את התער
ופוצעת ידך הבהירה
במחשבה עצומה ופועמת.
|
איפה היית כשניחשתי אותך?
שציירתי אותך בדמיוני,
מספגטי בכל מיני צורות וצבעים.
|
את אף פעם לא נמצאת,
אפילו לא בשמים.
|
אומרים שמחר תתחיל מלחמה.
אני מתעוררת, עייפה עדיין מאתמול
מפהקת.
|
את לא יכולה לכתוב כשאת שיכורה
המילים לא זורמות כמו יין
ענבים מעורבים, אדום לבן
פושטים עורם לתוך כוס מחשבותיי המודחקות.
|
ואת בשלך
דבר לא משנה
את אוהבת, מתאכזבת
את חיה עם זה,
זה כאילו כזה
את אומרת בקול
הם אומרים לך לשתוק
ילדת רוקנרול.
|
על שבילי הדרך שלי
מצאתי קוצים.
(בהתחלה כתבתי קופים)
ופרויד התהפך בקברו
כי רציתי לכתוב קוצים.
|
"הוסף עוד יצירה",
קורא לי המסך המרצד,
ואני כמו איש הפח,
משתדלת לחפור לעומק הכישרון שאבד.
|
היום תורי להשתגע,
לבלוע כל מה שניתן.
לצחוק, לבכות, להתפרע,
לשבת כמה דקות בחיק הזמן.
|
אני יושבת במרפסת,
בוכה.
אח אתיופי מגיע לבדוק מה קרה.
אני בסדר, פולטת.
|
התבלינים עומדים להם בשקט.
תמיד כמעט ומעלים אבק.
אבל אני זוכרת לנקות פעם בשבועיים.
|
הקיבה שלי לא עושה עניין,
גם כשהאוכל מזכיר נשכחות.
|
8:00 בבוקר
פוקחת עיניים
מעליי קירות מתקלפים
מולי אחות זועמת צועקת שהגיע זמן לקום.
|
בידיים רועדות אשלח מחר
את ההזדמנות האחרונה
|
כבר אין שירים יפים
רק חרוזים מתוחכמים
|
אם רק הייתי יודעת שזה יומי האחרון
|
את נרדמת
לכמה חודשים
שום דבר באופק לא מפריע
גם לא מקרוב
|
בתפילותיי הנידחות לא ביקשתי דבר הרחוק מהישג יד אדם נורמלי
מצאתי עצמי נושרת כמו עלה רטוב בסתיו אפור ולח
|
מתוך חלל בדידותי התעורר לו קולי הצרוד
|
זה שיר של ילדות
תמימות קירחת
מחפשת חברה.
|
כמה קסטות של משינה מפוזרות מחוץ לקופסאת נעלי האול סטאר
הראשונות שלי.
|
דועכת וצונחת,
כמו ציפור חלומות כסופה,
אבודה.
|
התבוננתי מהצד,
ניסיתי לאמץ נקודת מבט נוספת,
ולעזוב את המילים,
שימשיכו לבד את מסען הארוך,
ויחפשו כותב אחר בין השבילים.
|
לא הצלחתי לטפס אותך,
אתה, שקרא לי כל כך יפה להגיע...
לא הצלחתי לטפס אותך יותר,
אותך ואת הפסיכיאטר שאמר לי להרגיע.
|
לא הבנתי עד עכשיו בשביל מה הייתי צריכה ארכיון.
|
היי נשמה, איך נכנסת לי עם האלכוהול לתוך תוכי עד שלא הקשבתי
לך יותר. חצי שקל של שקרים כולם אמרו לי, תכלס הם צודקים.
כולנו עוברים את זה? כולנו אחד? כולנו תרבות מעורערת?
|
את כל הזכרונות ארזתי בקופסא ושמתי במעלה הארון, כדי שאצטרך
לטפס כדי להגיע, אולי הייתי צריכה לשרוף.
|
1.חוץ. כניסה לכלא. יום.
ג'וני לוחץ את ידו של השוער ומרים את תיקו הגדול על הגב.
בצעדים קטנים ואיטיים הוא יוצא מהכלא ומסתכל אחורה בפעם
האחרונה.
|
מרצה בשנות השישים לחייו יושב על הבמה וממלמל. 3/4 מהכיתה
רדומה. תלמידים שפוכים נוזלים על הכיסאות.
|
בבוקר שבו השקיתי את הגינה שלי ערק, כולם הבינו חוץ ממני
שהשתחרר לי איזה בורג. עשיתי בצהריים עקירה מרוכזת והעפתי
לעזאזל את כל העשבים השוטים.
|
אריאל, אחי הקטן, הגיע אליי אחרי בית-ספר. נתתי לו את כל
המצתים שלי, ועוד כל מיני פריטים חסרי תועלת ששמרתי בחודשים
האחרונים שבהם גרתי לבד.
|
מצחיק איך ברגע מתגלות שכבות שלמות של ידע שהצטבר בתוך ראשי
עוד לפני שידעתי את העומד להתרחש
|
יש לי אכזבה תותבת.
היא לא ממש שלי, לא ממש שייכת לי.
עדיין לא לגמרי אימצתי אותה.
|
המטבח של אמא שלי בצהרי יום שישי.
|
ציור בצבעי אקריליק - חלקם מדוללים במים, על קאנווס.
|
אל הארכיון האישי (12 יצירות מאורכבות)
|
|
עיון, שפצור
ומחזור הלכו
לים.
אבל קודם הם עשו
שיעורי בית
ועזרו לאמא ואבא
שלהם.
- עוד הברקה
מבית היוצר של
ועדת החינוך
הסמוי באינטרנט. |
|
