|
נרקומנית של מילים ,מסניפה משפטים, מגלגלת אותיות
ומזריקה ספורי פרוזה בלבד.
במבט ראשון ושני,לא רואים עליה שהיא כזו.
משוטטת בעולם הגדול של חוויות החיים,ומשתדלת בין
חלום לדמיון גם לתפקד פונקציונלי במציאות
היומיומית.
ילידת 1956.ירושלים ,עוד לפני שהייתה של זהב , וכל
השאר כתוב בדפי ההסטוריה.
אבל לאבא היו דברים אחרים להגיד לי
בדיוק עכשיו הוא סיפר לי שאימא מתה. ואחר כך הוציא את האלבום
של התמונות שנזכור איך נראתה. ואני בקושי זכרתי אותה ככה, ליד
הפסנתר מנגנת קונצרטים של באך ושוברט. אלא את סיבובי התקליטים
השחורים על הפטפון,עם אותן מנגינות ואימא ב
|
אבל אני יודע שאני צודק.
שיסדרו את המדפים והספרים.
עבודה ושיגרה ברוכה היא פתרון הקסם.
ולחבק?
הן כבר לא תינוקות.
|
. עם הזמן למדה ללבוש חצאיות נטולות תחתונים, ולדאוג לפנות את
המושב האחורי כמו את הקדמי. בשעה שש וחמש עשרה דקות האיש היה
הולך להביא את התאומות והיא אחריו להביא את הילדים מחוג הקראטה
|
היא נשארה מחוברת לשקע של הצוואר.
למרות שהיה יום חורפי חם, הוא רכס את המעיל עד הכפתור העליון,
היא נשארה בתוך המעיל ברווח שבין העצמות לכתף. מחוברת לכל
אורכו
|
עמי אמר " נשבר לי, ואני הולך לישון"
והיא כמו תמיד ציטטה את אימא שלה " Never go to bed angry stay
up and fight" היא נורא אהבה לצטט אותה באנגלית, זה נראה
תרבותי כזה.
|
ואני לרגע, כפריה בורה שכמוני לא מבינה כמה איברים יש לו
לאדם,ואולי זה עונשו של אלוהים על שהסכמתי לחטוא עם זר
מוחלט,ואולי זו תחילתו של הדרך לגיהנום, אך היות וכולי בתענוג
|
נשם עוד נשימה
"אימא שלך מתה אתמול"
"ועכשיו, הכי טוב שתלכנה לחדר שלכן, תסדרו יפה את מדפי
הצעצועים והספרים,ואל תשכחו לנגב אבק גם בכוננית הנמוכה. אם
תעשו משהו יעיל, בטח תהיינה פחות עצובות"
|
המוכר של הדגים, מוציא את הדג עם רשת מחוברת למקל עבה. לפעמים
הדג המיועד ,כמו החתן, לא כל כך רוצה להיכנס לרשת, והמוכר
מפעיל את כל קסמיו.
|
. בשבילה עמיר לא היה עמיל מכס, במשרד מאובק בדרומה של העיר,
אלא סיר לנסלוט לפחות, והיא גבירתו משאלוט.
|
"אני צריכה עוד לקנות לפחות חלב,שיהיה לקטן לשתות," חשבה אבישג
באותן מחשבות אוטומטיות כאשר יצאה מהמרפאה של רופא הנשים.
העובדה שעכשיו התברר לה כי כנראה, רק כנראה , כמובן וצריך עוד
לברר ולערוך בדיקות וסריקות למיניהן,שיתכן ויש לה סרטן בשחלות
,לא שינתה את המשי
|
מוייש היה מאושר באדם. אישה מופלאה ודדנית שכזו, נותנת לו לבקר
במשאת חלומותיו הכמוסים ביותר. לו רק היה מציע את זה לשושי
,היה ישן בסלון חודשיים. חשב על דוד הירקן, ואיך הוא יקנא בו.
ואולי לא יספר לו בכלל? וכל מיני הרהורים עברו במוחו ,כדי
להישאר אצלה כמה שיותר
|
השוטר, מרים את האלה מהשולחן ועימה מרים את שולי חולצתה של
צ4שה, היא בתנועה אינסקטיבית של אישה מורידה את החולצה ומנסה
לתחוב את שוליה למכנסיים. אבל השוטר בשלו, מרים את חולצתה עוד
פעם ושוב. לא נוגע בה בידיו, רק אלתו משמשת לו כמגן ועזר. עופר
עומד בפינה ,נבוך.
|
כאילו זו דרכו של עולם. כלות לבושות בשמלת תחרה ,שיערן סתור
,תיק בידן, משקפי שמש על חוטמן ,ונער מתבגר שפצעי בגרות על
לחייו מרים את שולי השמלה.
|
הבנות עומדות לבושות שחורים, במרחק מה, שלא כמו האחים, אין להן
למה לצפות, אולי לפירורים של חסד, אבל מכירות הן את אביהן
רגזנותו ונוקדנותו ויודעות שאין עימו חסד או רחמים.
מאחורי ארון הלוויה, מונחת תיבת העץ הכבדה שכן בקשתו של הקשיש
הייתה כי התיבה תלווה את מסע
|
רק עניין אחד קצת הציק לסנדו, שלא ידע איך יולי ניראת.
אמירה תמוהה למי שנשוי כבר שלושים שנה לאותה אישה. כיצד לא ידע
איך היא נראת.
כן. סנדו לא ראה את יולי ערומה מימיה.
|
ככל שאספה קיארה את הלשונות, התגלגלו אלו ברחבי החדר. שקועה
במלאכתה מנסה להדביק את השתוללות הלשונות המשוחררות מקופסת
הבד. רכונה על ארבע, וצילה של אם המנזר כיסה את גופה.
קיארה הזדקפה באחת. ממהרת לאסוף לשונות אבודים אל סינורה הלבן.
אם המנזר שמשקפיה העגולים
|
ארנון עמד מאחוריה, ידיו חופנות את שני שדיה הכבדים והמלאים,
חשה אותו נצמד אליה מאחור. הייתה חסרת תגובה. סובב אותה אליו,
פיו מול פיה ולשונו החלקלקה ממלאה את פיה בנשיקה שאין בינה
לבין אהבה דבר. רק תשוקה ושיכרות וריח של בירה וסיגריות.
ודרורית, שגם בה דבק ריח
|
אני יודעת איך פושטים במהירות חולצות מכופתרות בלי לקרוע
כפתורים, איך מורידים גופיית טריקו וכיצד פותחים את הקרס של
החזייה שיחשוב שהוא יודע לעשות את זה לבד ביד אחת.
אבל איך מורידים מאביר את השריון, כדי שיוכל לקבל חוקן?.
היא מתחילה לחפש את פתחי היציאה. האבי
|
בצהרים היא אוכלת סנדוויץ' שהביאה מהבית, אלא אם היא בדיאטה,
פעם בשנה בדרך כלל ויורדת כחמישה קילו שעד סוף הקיץ מעלה אותם
מחדש כי היא אוהבת גלידת שוקולד פצפוצים.
מפעם לפעם היא יוצאת אחרי העבודה לסידורים, אבל בדרך כלל ממהרת
לחזור הביתה.
|
כי מיום שאמה נפטרה היה בודד עד מאד. הוא מתאווה היה לבשרה של
רעייתו, כמו לבשרה של כל אשה אחרת, והיא הייתה נזהרת במיוחד
בלילות שהיה שיכור במיוחד, וחושק בגופה, שוכח כי היא בתו
האהובה. הייתה מכינה לו את פרפה החלבה, וזו מתיקותה כמתיקות
עסיסה של התאווה.
|
החלילן פותח את דלת הברונזה , חדר מחומם על ידי אח של עצים
במרכזו. מרבדים ושטיחים, כדים של שתיה,שולחנות עמוסים תקרובת
,ואנשים , עירומים ומסיכות על פניהם, נשים, גברים,צעירים ,
מבוגרים, כולם עוסקים זה בזו.
|
סביב שולחן הסלון הנמוך, לבקשתה של עפרה, שלא לרדת לשטיח כי
בגילה, היא לא יכולה לשבת על הרצפה כל כך הרבה זמן,והיא למעשה
חשבה על כך שלבשה חצאית קצרה, ולא יהיה נוח לשבת על רצפה עם
רגלים חשופות, בעוד דרורית לבושה בשמלה אתנית רחבה , המסתירה
כנראה את משקלה ולידו
|
מיכאלו נולד על גדותיו של הטיבר, למרגלות הוותיקן המציץ ממרום
כיפתו הגדולה על ילדים שמלאכי שיש לבנים מאוננים בחשיכה החמה
אל תוך השמיכה שהניחו על ראשם ובטוחים שעד הבוקר בוודאי
יתעוורו.
|
חששה אפילו ללכת לבית המרקחת בעיר לקנות את המקל שבודק אם היא
בהריון כי לא נראה לה מתאים שהיא תכנס ופרלה, הרוקחת עצומת
העין האחת, זו שתמיד מוכרחה לדעת הכול תשאל אותה "מה עכשיו את
צריכה? שוב פעם יש לך צרבת?" והיא תגיד לה שהיא רוצה את המקל
הזה של ההיריון
|
ידע שיגיע לחנות גם בשבוע הבא .
ידע שרוצה לראות אותה עוד פעם אחת ובלבד.
ואז להסביר לה שאסור בעולמו ייחוד עם אשה זרה.
ענת הציעה שיקדימו להפגש, ואם אפשר ביום ראשון הקרוב. אבל הוא
בירושלים ביום ראשון אמר, או, אין לה בעיה. יפגשו שם.
ומנחם הסכים להיפגש,
|
ורק הבן שלו "מרעיל הבארות" ישב בשקט. מאז שהתחתן עם הבת היפה
של מפצח השמשות, נהיה קטן יותר ושחרחר יותר וכמו שאבא שלה אמר,
עבודה לא הייתה בכלל בתחום המקצועי של הרעלת בארות אז הוא
התפתח מקצועית אבל ב"קטן" יותר.
|
פיו היה מלא מים כאשר נשק לי, לשונו והמים המתוקים של ירושלים,
עם טעמם של שפתיו ,הזכירו לי את הסיבה בעטיה נשלח לשתות מים.
ידיו ליטפו את גופי מבעד לבגדים, הרוח של סתיו ירושלמי הייתה
קרירה והוא כיסה את כל גופי בגופו , ואת פני בנשיקותיו.ידיו
בשדיי הבוסר שלי,
|
רק יצחק מרדכי נכנס למיטה להרוויח את חלקו,כי כזה היה יצחק
מרדכי, לא בוחל בהזדמנויות שנקרו לדרכו.
|
סמדר לא יכולה לסבול את ארז בוכה, או חולה או נטוש, סמדר
שמרחמת על כל חתול עזוב, עובדת כאחות במרפאה לחולים סופניים,
לא מסוגלת לראות את ארז בוכה.
ארז בשבילה צריך להיות תמיד חזק וגברי כמו בסיפורים.את כל
החיבה שלה היא מבזבזת על החולים שלה שממילא הולכים למות
|
כשדינה הייתה שמחה כל השוק שמח וחיכו יחד איתה ללידה שלא
הגיעה.
אח"כ היה סוכות וחנוכה, ופסח שוב ולא יכול להיות שהיא כל כך
הרבה זמן בהריון כי זה התחיל בדיוק בגשם הגדול לפני שנה.
אבל לא שאלו אותה. כי לא ממש נעים לשאול רק שאלות של "מה שלומך
ומה קורה?"
|
חביבותו הכעיסה את עינת עוד יותר.
עינת מצאה את עצמה כועסת עליו יותר ויותר ללא כל סיבה , ככל
שכעסה עליו יותר, הפכה להיות נרגנת ומתוחה. הטיחה בילדים
אמירות מיותרות נזפניות, ודיברה בנוקשות עם הנהג הצ'כי האומלל
|
ביטנה שהרתה כבר את יורש העצר, רפויה מעט, ולא מוצקה כבטנה של
בתולה. נושמת במלוא ריאותיה את אוויר העיר. רגליה הארוכות
פשוקות משני צידיו של הסוס, שלא כדרך הנשים לרכיבה, האוכף בין
רגליה,ערוותה נלחצת אל האוכף הזוהר, רטיבות התרגשותה כמו
לחלוחית הטל בעת בוקר. שע
|
חמש ארבעים וחמש בבוקר, שעה מטורפת לכל הדעות לבן אדם נורמאלי
לקום. אבל מאז שאני שוכב בבית החולים מול הקירות הלבנים, חמש
ארבעים וחמש נראית לי השעה השפויה של היממה.
|
-"איזה שם, יש לך כמה אותיות! הכרתי פעם מישהו עם אותו
שם".חייכה אליו. " אולי עופר?" אמר לה גולן עם הקוקו הקשור
מאחור בגומייה ירוקה. "כן. בדיוק." היא חייכה חיוך רחב.
עופר, שהיה אהבת ילדותה. היה חבר של אחיה הגדול. היה מדריך שלה
בנוער העובד והלומד.
|
רגליים עבות קרסוליים, רגלים עם ורידים כחולים בולטים, של נשים
איטלקיות כבדות משקל ולבושות בשחור.
רגלים דקות, רגלים עם ציפורניים מטופחות של צעירות שקיוו שאיזה
מפיק קולנוע יגלה אותן ברחובות רומא ייקח אותם להוליווד כמו
סופיה לורן לפחות.
|
תפוזים סיניים כתומים זעירים, קליפות אבטיח ירוקות בהיר, פיסות
חצילים סגולות כהות וגרביים.
צנצנות עומדות בשורה של גרביים מוחמצות. גרבי ניילון דקיקות,
גרבי צמר עבות, גרבי ילדים עם ציורי דמויות, גרבי נשים
מפוספסות, גרב אחת של טניס, גרב אחת צבאית גם.
|
והיה עושה לה חשבון של נשיקה קטנה בשביל עגבניה, ונשיקה יותר
גדולה בשביל תפוח אדמה ונשיקה ענקית בשביל אבטיח .והיא הייתה
עושה לה חשבון, שיותר טוב שיהיו לה ירקות ופירות בשביל הילדים,
ופחות נישוקים בפה שלה. כי את הילדים היא צריכה להאכיל ואת
הנישוקים לא היה לה
|
ודניאלה לא הצליחה לגרור את רגליה להיכנס לבית המשפחה.
כל עלבונה נגרר אחריה כמו קיטבג של טירונים מלא ועמוס זכרונות
עצבותה.
|
הוא התנשף במדרגות, קומה רביעית הוא ספר ולא חשב כמה גבוהה
יכולה להיות קומה רביעית.,כמה ארוכות רגליה של האשה העולה
במדרגות לפניו, הוא הרגיש שהוא מתבונן בישבנה יותר מאשר על
המדרגות, וחש את עצמו כבוגד באשתו כבר ממראה הרגליים הארוכות
הללו ותנועת הישבן בחצאית ה
|
כך המתינו השכנים עד אותו הבוקר ששמעה אותה מזל השכנה ,צווחת
צרחות נוראיות. חשבה מזל כי הגיע הקץ וגם אלגרה בדרכה המשונה
תלך לעולמה אחרי מחלה קשה כל כך. קראה למוריס מחנות הנעלים
ולדוד הבטלן שישב בחצר ביתו.
"תכנסו איתי לאלגרה. למה אני מפחדת מהעולם הבא , שד
|
ואמיליה, ילדה אחרי שלשה חדשים את המשיח השני בתולדות הנצרות.
אבל זה ספור אחר לחלוטין, ואוכל לספר אותו רק בתנאי שלא תספרו
ללורנזזוו.
|
הוא אומר לי ,רק מים, ואני אומרת לו שאולי יקח מיץ תפוזים או
משהו חריף.איך שהוא שומע משהו חריף, הוא אומר לי, רק אם את
עינת , תשתי איתי. ואני איך שגבר מבקש ממני משהו, לא יודעת
להגיד לו לא, ובמיוחד שהוא אורח שלי בבית שלי, וזה ממש לא
מנומס לסרב.
|
כשקמתי היה לי כאב ראש נורא, כל גופי היה שרוף משמש חוף הים
הצורבת של שעות הצהרים, לא היה סימן וזכר לאלה שלי, לא לבתים
הלבנים ולא למרק הביצים והלימון. גבר מזדקן בחוף של עירומים
באיי יוון חולם על הירקליסיה שלו.
|
|
|
מה זה בעצם
סלוגן? כנראה
שסלוגן ישאר
תמיד סתם
סלוגן.
כי הרי זו מטרת
הסלוגן - להיות
סלוגן.
התנועה לשחרור
סלוגנסטין. |
|
