|
אך נפשי בנפשך
נוגעת -
כאחות תאומה
|
איש מהלך לאטו בגשם
הולך בשביל ומתרחק,
מסביב אין זולתו אדם.
חתולים רצים רטובי
קומה
ממהרים להיחבא
רק אותו האיש הולך
בשקט בגשם,
מעט מרכין ראשו
אך אינו מחיש צעדיו.
|
העבר לא מת באמת.
הוא רק ישן
רוב העונה
כמו הדובים.
וכמותם יחבק
אותך כשיעור
חיבוק דוב.
|
השבעתי אתכן בנות ירושלים
אם תעירו ואם תעוררו
את האהבה
עד שתחפץ
|
פעם ראשונה אצל ליאון הספר.
הוא שם על הכיסא כר
ועוד כר.
אני גבוהה
|
גשם ראשון שלא בעתו
כמו מיתר שהתחיל
לנגן
מעצמו.
|
ואולי...
אולי ביקשת
רק מעט מלח
לפזר, לתבל,
|
ועכשיו אין כלום...
ומה נותר מהאדם?
רק החסד
והחמלה
|
זמן הוא כמו
מאהב.
תרדוף אחריו,
יברח.
|
חיבוק אחד גדול
ודי
והייתי מרימה ראש
לעולם.
|
להיות עם
ולהרגיש בלי...
זה מזכיר משהו
הפרסומת הזאת.
|
עץ זקן ושורשיו
באושים,
כיצד זה צימחת
פרות,
לא באושים -
כי אם רעננים
ויפים.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
חחח... אתם
קוראים לזה
אינתיפדה?! יש
לכם מושג כמה
צרות עשיתם לנו
כשנכנסו אליכם?
מזל שסרגון היה
שם, אחרת אני
הייתי מביא לכם
באם-אמא...
שלמנאסר. |
|
