|
אדם קורן הוא אדם מלא, אשר מרוקן שפע פנימי לסובב
ומתמלא מיד מחדש, כשהוא פועל בשמחת הנתינה לשמה, בלי
לחטט ולנקר על שום מה.
כמו קרן אור.
(יונה ערמוני)
לנשמה וללב... ניצוץ מאיר בכישרון ואהבה אין קץ
http://stage.co.il/Stories/475819
מאבקני פרחים כתשת צבעים
פסים פסים נמרחים, נוזלים
על פנים סוערות צללים
|
חבוקת תפילותיך
נענית להשהיית שעריך
בשיבוץ טוהר וחטא
אכתיר משעול לרגליך
|
באהבתך אני מפנימה שקט
ליטוף חדש לכאב קיים
|
מדי פעם אני הורגת את עצמי
במידות קטנות במיתות מכאיבות
|
אסופת מחשבות תוהות
נאגרת בקפידה -
נבכי תיבת אוצר,
|
זה לא מפסיק, לא מפסיק
במקום בו עמדתי יעמדו רבים אחרי
|
טרמינל אנשים עם כנפיים
מגרש משחקים לשימוש רגליים
|
בדקירות רסיסי הפנטזיה
תחושי את עלבון האשליה
כך נוגע בך
כך פוער בך
צלקות שזמן יתגאה בקיומן
|
מטשטש בכישרון מולד
פשטות בריאה
|
פורטרט מנגינות מאירות
בפרשת דרכי רוחות
|
מצפינה עצמי
ואין בי ריקנות,
רק אני
למרבה געת.
|
שכבת בטון פוררת חיוורון גיר,
עליון צוחק צללי מזלו
חוק וסדר מצקצק בשר יצרו
באודם לחי מתענג מיקום ריבודו
|
ידי יפסלו בצור
את רכות פנייך
כך אדע
ניגוד כשלמות
|
בוא נפרוש ידיים
חפות חישובי עיתים
נלכוד חלקיקי קרניים
מלוא גוף וטוהר כפיים
|
אנחות רגש מהתל
בלילות חמי כישלון
ינוחמו בבוהק תפילות,
זוכרת לזכור
|
אדם פוגש בחייו
ניצוצות כמראות חלקיקיו
|
הרגשתי ועוד ארגיש
זה לא מעכשיו
זה מתמיד לעין
התמיד
|
אל הארכיון האישי (24 יצירות מאורכבות)
|
|
"אל תשלח ידך אל
הנער"
נו באמת. אנחנו
לא עד כדי כך
תמימים.
בוליביה. |
|
