|
SHUL IS THE DEAD IN THE WORLD OF THE LIVING
1986.
שול נמצאת בדכיאון קליני כבר שנתיים, כך גם אמרו
הפסיכוליגים והפסיכיאטרים, היא מתמודדת (לפעמים גם
זה לא) אם דברים שאי אפשר לתאר. חייה בעולם ששונאת
בדרך כלל אבל יודעת שכש ואם תצא מזה היא תואהב את
העולם עד השמים ובחזרה, והיא מיחלת ליום הזה לבוא.
כדי ששול לא תפגע בעצמה הוריה אישפזו אותה ב"מרכז
להבראת הנפש" - בית משוגעים בשפה המקובלת. היא תנסה
לשלוח לכם משם כמה שתוכל וכבר מצטערת על העיקובים
הטכניים (אולי היתה קרובה לסף מוות או אולי מרב
הכדורים כבר אין לה מחשבות בראש...). היא תשתדל לחדש
כמה שיותר ולהעביר לכם את מה שעובר עליה.
היא לא אוהבת לדבר כול כך על עצמה,
ועוד יותר לא בגוף שלישי.
אז,
בבקשה תגיבו!!!!!!
=>שול<=
המלצות
בשירה: ספירת מלאי, מסע שכנוע עצמי, מנסה לפתור
בעיות בין עשבים ושדות, ריקנות.
בסיפורים: בריחה מהחיים
פלסטיקה: HANDS, KINDERGARTEN
no, i don't want the future, that's OK, i'll be fine with my
past. ya, ya, i live in the past and that's the reason i
can't see the future.
|
כולם היו אומרים לי שיש לי אובססיה עליו אבל סך הכול רציתי
מישהו שיהיה שם בשבילי, שיחבק אותי. הייתי מספרת לו הכל, בלי
לדבר, הוא היה מבין אותי עוד לפני שהייתי מוציאה מילה מהפה ובא
להתכרבל.
|
גבי הרוסה,
גבי רואה רק חושך, יותר נכון היא לא רואה דבר. לא רואה, לא
מרגישה, לא יודעת, לא מדברת. רק יושבת ושותקת בתוך חדר ענק
וחשוך.
|
אתמול באתי לפגישה, השיחה התגלגלה, ונזכרתי שהבטחתי. הבטחתי
לספר על החתך בורידים שניסיתי (והצלחתי) לעשות עם סכין יפני.
אז סיפרתי...
|
בזמן השיעור אני לא יכולה שלא לנעוץ בה מבטים, כל כך כיף
להסתכל אליה. אני בקושי יכולה לשלוט בעצמי שאני לידה ולא ללטף
את עורה העדין והרך.
|
חיכינו ביחד לאוטובוס. היא נסתה להתחיל איתי שיחה... מאיפה
האומץ? ועוד בחרה לה נושא, המבחן המזוין במתמטיקה. אני גיליתי
קור מוחלט, בוהה באויר ומהנהנת- אני לא רוצה להיות ממש אטומה,
בכל זאת היינו פעם חברות ממש טובות...
|
I can't see my shadow
I can't see myself
I can't see the beauty
I only see death
|
צועקת ואף אחד לא שומע
בוכה ואף אחד לא רואה
|
אנשים שלילים מסתובבים סביבנו
הם לא מסתירים את העובדה
שלא רוצים בטובתנו
|
אחות בחדר הסמוך לחדרי
ואני כאן חותכת את עורי
|
לפסיכיאטר היא רוצה שאלך
ואני הולכת
אני לא מפחדת
שיתן לי סמים
ואני אבלע אותם ת'כדורים
ולא אשוב עוד לחיים
|
התנהג כאילו הוא יודע מה אני עוברת
בעצם אף אחד לא יכול לדעת
רציתי שהוא יגיב אחרת
אבל אותי הוא לא הבין
|
הולכים ברחוב פוגשים אנשים
איך מגיבים מה אומרים
|
מעונן חלקית עם אפשרות לגשם
כך אמר החזאי שבליבי
|
זהו היא נגמרה
את רצית והיא נשברה
החברות שלנו מתה
|
אין קבוצה לכל אדם
ולא כולם משתלבים בעולם
|
יושבת כאן מתחת לכיפת השמים
בין עשבים ושדות
יושבת ומנסה לפתור בעיות
|
אין לי ששון
אין לי שמחה
אפילו לא יכולה לחלום
|
תשומת הלב בסוף נגמרת
והבעיה שלי לעולם נשארת
|
מנסה לקיים ציפיות
מעצמי, מאחרים
לכן לא מצליחה לחיות
|
לא יודעת ולא מבינה
מה אני באמת מרגישה
|
אין רגשות
רק ריקנות ואדישות
|
אני הילדה שלא מחיכת
אני הילדה שתמיד עצובה
הילדה שלא מתקשרת
עם עצמה והסביבה
|
שוכבת במיטה
שוכבת ובוכה
בוכה ומחכה
מחכה במיטה
|
מתעוררת עם שנאה ואיתה נרדמת
בכל מקום איתה מסתובבת
שנאה לגוף שנאה לנפש
שנאה גדולה מביוב ורפש
|
הם לא יאמינו שניסיתי למות, להתאבד, לקחת את חיי בידי ולעשות
איתם משהו - להפסיק לתת להם לשלוט בי, ברוחי...
|
גוססת ואף אחד לא מואיל בטובו למשוך את התקע של מכונת ההנשמה
מהחשמל. הם צריכים להיות שמחים בשבילי, בשבילם - לא אגזול להם
עוד כסף, לא אגזול עוד מקום, לא אפריע, לא אכאיב.
|
אל הארכיון האישי (12 יצירות מאורכבות)
|
|
ואני לתומי
חשבתי שכל סלוגן
הטומן בחובו את
השם בועז רימר
מאושר
אוטומטית.
הנכדה לומדת
בדרך הקשה. |
|
