|
אדמה, אדמה,
טרשים ושממה.
אין ברק מבשר
בואו של מטר.
|
אהבה שהיתה, מתרוקנת מתכן.
משילה קליפתה. ערומה, חשופה,
מגלה ערוותה הרדומה
כל החורף.
|
התאהבתי בך מותק,
וזה בא לי פתאום.
התאהבתי בך מותק
וזה קרה לי היום.
|
שנים של ביחד
הגיעו אל קיצן,
בא הסתיו.
מעכשיו אין יחדיו.
|
אחי, אחי קראתי,
וקולי לא נשמע.
אין אוזן כריה?
אין לב מבעבע?
|
רגע לפני בוא הזריחה
קח את הזמן בשבילך.
שלח את היד החמה
גע ברכות באשה שלצידך.
|
משב הרוח מהים
פנייך מלטף.
גלים גלים שולח.
מכה בשערך.
ולפעמים נדמה...
|
מדוה זה תבכי אימי,
תבכי במסתרים?
|
ביום שבו תאמרי לי,
שאין עוד אהבה,
אחכה בתחנה, בתחנה הנטושה.
אחכה למרכבת האלים.
|
עם עין שחורה
וסחוג בנשמה
נכנסת אל חיי נחמה.
|
עם עין שחורה
וסחוג בנשמה
נכנסת אל חיי נחמה.
|
זה שנים שאנו יחד
אוהבים מאושרים
אך לפתע בא הפחד
ואנחנו משתנים.
|
לכל כדור יש כתובת
רואים זאת על הקיר,
באותיות של גרפיטי,
שכל אחד מכיר.
|
אהבות רבות היו לי
לא אוכל אותן לספור.
לא זכור לי
איזה לילה שישנתי לבדי.
|
מה אשם לו עולל
בחטאה של אמו,
מה אשם הוא,
מה אשם?
|
עיר אפורה, עיר רטובה,
לילה גשום ונורא.
כבר שבועיים יורד המבול,
אלוהים שוב חזר.
|
העוד שלי את?
האם לבך בך לא בגד?
אמרי נא לי, אמרי, הגידי
האם שמרת על הגחלת?
|
הזיקנה היא קללה
שדממה בסופה.
אין עתיד,
יש הווה שהולך ודועך.
|
מביט אל המים
למעלה שמיים
באופק מפרש
שלווה פסטורלית.
|
בים שלנו גואים המים,
ולא מדמעות, ברכת שמיים.
|
בים שלנו גואים המים,
ולא מדמעות, ברכת שמיים.
|
בים שלנו גואים המים,
ולא מדמעות, ברכת שמים.
|
על גופי ירדה שלכת,
זוהי עת הדמדומים.
קרן אור אי-שם הבליחה,
מאירה פנים.
|
כתובת לא נודעת,
מצבה זנוחה,
אי שם בין השורות מונחת.
אבן שכוחת אל.
|
עכשיו אתה
גבר חולם בחדר קטן,
אפוף בעשן.
עטוף בין קירות, בודד ונשכח.
|
אני עדיין שומעת היטב
את צעדיך מתרחקים
בדרך לשם.
אל אותה האישה.
|
דם, כאב ופרץ דמעות
והחושך יורד ומגיע.
|
מלאכים יש למעלה
בעולם הדממה.
לבנים וצחורים,
טהורים וזכים.
|
את מבטך אתה שולח
ונועץ בי,
וניצוצות אהבתך
אותי שורפות באש חמה.
|
רוצה איתך
עוד לילה לבלות
לשחר לחכות
|
מקיץ ועד סתיו
לך אחכה.
עד אשר יופיע הברק
ובי יכה.
|
סוף והתחלה,
סוף והתחלה
מנגינת חיים גוועת
אל פתחיו של גן.
|
ספרי לי, גלי,
מה עובר בליבך.
מה לך מציק וכואב?
בלילות לא נרדמת
|
עוד לילה צונן
על גופי יורד.
עוד לילה אפל וקר
ואתה לא נזכר
|
הו, אמא!
מדוע תעני נפשך?
מדוע תתייסרי
על כל חטאת אחר?
|
רוצה לכתוב לך שיר,
שיר של אהבה.
את אלף מלותיי לך
אעטר בזר של מנגינה.
|
חי ונושם,
ושואף לריאות וללב,
רק עשן הזיות.
|
קום בן-אדם
שכח ייסורך.
את יגון השעות
השלך מעליך.
|
ראיתי מלאך,
ולא בשמיים,
מהלך בין בריות משונות.
|
היה לי אהוב,
זהוב תלתלים.
אהבה לו נתתי
לילות כימים.
|
משהו חלון פותח,
מחכה הוא לאורח,
שיבוא על כנף הרוח בחשאי.
|
שדה כלניות
אל מול ביתי פורח,
נשקף מחלוני.
|
כשתשוב ותפתח את הדלת
לא תמצא אותי כאן.
בשידה שעל יד המיטה
יש מכתב בשבילך.
|
שכחני אחיי, שכחני.
בכתונת פסים הלבישני,
כיוסף על סף בור נטשני.
|
שמור לי אלי
על זו שאהבתי,
נצור אוצרי היקר.
ותן לה חיבוק כשקר.
|
סדום בים הים למדבר,
בתחתית העולם המוזר והאכזר.
חורבנה לא הושלם מעולם.
|
אומרים שהעולם עגול
מאז האל אותו ברא,
סובב הוא סביב צירו.
|
תמיד זה אתה
אף פעם לא אחר.
אתה שהולך
ותמיד שוב חוזר.
|
|
|
"בן אדם שיש לו
שיניים, לא צריך
רוטביילר"
אחד ברגע של
בהירות
אנטרופולוגית
זואולוגית
עמוקה. |
|
