|
"בזמנים שטוב לי אני לא יכול לכתוב, חוויות מרגשות
כבר לא פוגשים ברחוב"
היום זה סופסוף קרה.
זאת הייתה רק שאלה של זמן.
כמה זמן זה עוד יחזיק.
כמה עוד אפשר למתוח.
|
על ידי ישבה אישה מבוגרת ממוצא מזרחי, עם מטפחת על הראש. הזקנה
ישבה והתנדנדה בישיבה קדימה ואחורה וקדימה ואחורה, כל הזמן,
ודיברה לעצמה. היא דיברה בטון כמעט בוכה, קול שבור, דיברה
לעצמה והתעלמה משאר העולם, הייתה שקועה בצרות שלה.
|
סופשבוע. החלק בשבוע שהכי חיכיתי לו, הכי אהבתי, הכי התגעגעתי
אליו. בסוף השבוע אתה היית בא.
חוזר מהצבא עייף ומותש, אבל תמיד היה לך כוח בשבילי, אוגר את
שארית הכוחות רק כדי להיות איתי.
באותו סופשבוע כשהגעת אלי היית עייף ומתוסכל היחידה שלך בדיוק
נכנסה לעזה
|
ילדה קטנה
עם תלתלי זהב
שמחה וצוחקת
מחייכת אל העולם
|
עד שבוקר אחד נדמה כאילו העולם התהפך
אבל בעצם העולם אותו עולם
ואתה הוא השונה.
|
כשאלוהים לקח את אבא
הוא השאיר את הפאזל שלנו חסר, ריק
כזה שאף פעם לא יוכל להיות שלם שוב.
בכזאת פתאומיות הפיל את מגדל הקוביות שבנינו
|
בחלומות חוזרים למקום ההוא
הטוב והבטוח
מקום שישאר בלב כזיכרון ישן
כצלקת.
|
הולכת על שפת הים
ברגליים יחפות
כשהרוח מכה בפנים
והחול חודר בין האצבעות.
רואה אותך
מבטינו נפגשים, נצמדים.
|
אוזניים שיודעות להקשיב ולשמוע
פה שלא מפסיק לחייך
ושפתיים שמנשקות מכל הלב
|
זה היה באחד מערבי חנוכה שנה שעברה, נר שלישי או רביעי, כבר לא
זוכרת.
זה היה קצת אחרי חודש שהיינו ביחד, ואתה אמרת שתכין לי ארוחה,
ואני אמרתי שאני אבוא רק אם תכין לי סופגניות ולביבות.
צחקתי כמובן, אבל אתה לקחת את זה בשיא הרצינות והכנת לי לביבות
חצי שרופות
|
היום התעוררתי עם מצברוח של בית.
זה מן מצברוח נורא בסיסי, נורא כייפי ומתפנק.
|
וגם הוא נותר בודד על הרצפה הקרה
ממש כמו רבים כמוהו
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
שוב עצבנתי את
ההורים, הפעם הם
הזיזו את
הרהיטים
הלן קלר מכה
שנית |
|
