|
 65338248
שני המושגים סרטן וקרינה שבהם היא טבולה מרבית שעות
היום מכניסים בה פרופורציה לחיים, הדף שהיא כותבת
בו מאפשר פריצה למחוזות אחרים
באמצע התוכנית של יאצפן הוא פתאום מתרומם מהספה כמו הר געש
שמתפרץ בלי הודעה מוקדמת ורץ לחדר השינה בצעקות..תקוה
תתעוררי..תקווה נשמה שלי, אם את הולכת לי אני מת על
המקום..תקווה תתעוררי...."
|
היא שכבה במחלקה האונקולוגית בבית החולים
מיטה לבנה , סדינים מצוירים
רוצה שתקריאי לי את כל השירים
ואת הסיפורים - אבל הקצרים
ספרי את מי פגשת , עם מי הזדיינת?
אל תחסירי שום פרט - את שומעת
וחיוך של ממזרה מרוח לה על הפנים
|
עד לפני חצי שנה השתדלתי לחיות הכי טוב שאפשר. בין ההסתובבויות
שלי במחלקות השונות כסטודנטית שנה חמישית וההתאשפזויות הכפויות
המשכתי להשתולל מידי פעם בפאבים, השתמשתי ביריב (או יותר נכון
ברגשות האשם שלו) להרגיש אישה במלוא מובן המילה, סגרתי דברים
שנראה לי חשוב
|
עבודה היא כולה בשבילך
ואני לקודש טומאה
אגנוב , אזייף , אתלה על גבך
מי כמוני יודע
אלוהה זו רק אגדה
|
אני- לפעמים תוהה , לפעמים מתחברת
תוהה אם אפשר לחלוק חיים עם איש המורכב מאלף פרצופים
|
הפחד שהזדחל לאיטו
תופס עליך חזקה. לא מרפה.
אתה יודע כי טרוף הבשרים,
המחול היפה שמסתיים בעירום
נשאר כאן.
|
כמו האדמה בחודשי הקיץ
סדוקה, צחיחה, צהובה,
מאובקת, משוועת למים
כך גופי
|
אני ואתה
שתיקה
מחרישת אוזנים, מביכה, לא חכמה
עוצמה?
|
כשיגיע
ישכחו תחבולות מחושבות
נעלה מן המצולות, נפיל החומות,
נהפוך את גופנו לעושה נפלאות
|
לו היתה אהבתנו אחרת
לא היינו רכים וצמאים כעשב
נשחקים במלחמות טיפשיות
של פחדים וגאוה
חובקים בזרועות את הישן
חשים כענף שבור כשורש עקור
|
ואני מביטה, הגשם ניתח בחוזקה
שוטף את האדמה שאוגרת את שיכולה לאגור
ממתינה להתחדשות שתגיע
הרוח שורקת את שריקתה, מניעה ענפים,
|
הסתו - הוא פרץ אל ביתי בשלהי העונה החמה
ערימת עלים שנשרה מעץ השקמה נילאה את חצרי
ואני נענתי לקריאה
|
רוצה להוציא את הרגשת החנק
לשלוח יד אל תוך הגרון
יד זדונית במסווה של אוהבת
פולשת , מנתצת , רומסת
תקוה וחלום של חיים
|
אף אחד , אבל אף אחד חוץ ממך לא אמר לי אף פעם שאני מיוחדת,
עכשיו אנחנו שניים, שני מיוחדים, אני ואתה
|
|
|
שתי פנינים
ריחפו בשמיים
והתנגשו.
הפנינה הניצולה. |
|
