|
שונטל, 19 , מאיזור המרכז , חוץ מעצם העובדה שהיא
אוהבת לכתוב ולקרוא שירה, היא מאמינה לשירים ותולה
בהם תקווה, כאן מתחיל השיגעון.
יש אדם רואה הכל באור ורוד ורוד
זה לא טוב אומרים כולם אפילו רע מאוד
יש אדם רואה הכל באפילה קודרת
זו אותה המחלה רק בצורה אחרת
-נתן אלתרמן-
את כל כך הרבה דברים
הפליגי רחוק וחישבי עליי
אינני יודע אם אחשוב עלייך
|
אתה בכלל לא כאן
והימים עוברים לאט
נדמה כאילו רק אתמול באת לבקר
הגעגוע מתעצם וגובר
|
במקום בו הים פוגש את המתים
הקשת פוגשת את הצבעים האפורים
במקום בו אלוהים פוגש את השטן
במקום הזה עוד אפגוש את הנסיך הקטן.
|
לא חייבים ללכת לישיבה
אלוהים אוהב אותנו גם בעמידה
|
ערימה של חול
שוכבת עירומה במשך שבוע
|
בית קטן בעיר גדולה
הבית על הדלת הלבנה
|
לאן הם נעלמו כל הימים?
הימים הישנים עם כל החברים
השיחות הארוכות אל תוך הלילה השחור
הפרידות הכואבות, הציפייה שתחזור
|
בסדר, זה קשה
יותר אין מי שיחבק אותך
אולי זה בכלל לא היה זה
אולי הוא בכלל לא היה הדבר
|
מה שמתחשק לי זה לשבת
לשבת ולשיר לבד
|
לשים את כל הזכרונות
יחד עם אלבום התמונות
אוהב אותך תמיד
היית יותר מסתם ידיד
|
לילה לבן הולך ושב
אנחנו נשארים פה על הגג
אי אפשר להירדם
אז נמשיך פה לזמזם
|
ימיי הנוכחים
הם לילות שחורים
התולים במרכזם ירח מלא
|
מחכה לשקיעה
בין גרגירים של חול
מסתכלת רחוק
זה זמן טוב
לכתוב
|
והיום, אחרי יותר מ-30 שנה
לא שינו את העולם, ולא נסעו לאט
השתנו, התבגרו
ולאגדה הפכו
|
רוצה לשכוח
רוצה לברוח
מה יהיה איתה
נמאס כבר לשכב במיטה
|
יער עבות עם הרבה עצים
מקום שאליו לא יגיעו אנשים
|
כשהייתי קטנה ממש קטנה
היה איזשהו עץ בגינה
שהייתי בורחת אליו בלילה
|
הוא סתם שיחק בי
כי הוא ידע שהוא הכל בשבילי
|
אתה זוכר שהיינו הולכים
לפרדס של אבא?
פרדס התפוזים
|
מתי יבוא כבר הרגע
שייקח ממני את הכאב?
אני שואלת מתי הוא יגיע
וירוקן לי סוף סוף את הלב
|
לפעמים אני יושב ובוכה
כשאשחרר את הדמעות מי ייתן להן מחסה?
ואהבה? מי יתן לי חיבוק חלום
כנראה בדמעות יבוא השלום.
|
גשם של דם חיכה להתפרץ
דמם של כל אותם גיבורים שהקריבו חיים
בשבילי, בשבילך
למען המדינה.
|
לא ל"ג בעומר.. אבל מדורה
נורא חביבה
|
|
|
פתחתי רדיו במה
שמעתי שם את
התוכנית: יש עם
מי לאשר עם זה
שמאשר את
הסלוגנים, התקשר
גדעון רייכר
והתחיל לצעוק
ולעשות בלאגנים
על זה שהמאשר לא
מאשר לא
סלוגנים, בסוף
המאשר הוריד
אותו מהקו ושם
שירים שקטים של
הדודאים, לא כי
הוא התבאס פשוט
כי היה פיגוע.
ק. מרכוס מאזין
מכור ולא
מסלוגן. |
|
