|
רושמת שירים של דיכאון
אך לעולם מחייכת
מקווה שחיוך יחזור אם שמחה
ולא אם סיבה חדשה
לכתוב שיר ישן.
מסתובבת בין אנשים
מקבלת אין ספור חיבוקים
מקווה לבטוח באנשים
ולפסיק את אטימות שיצרתי על החיים.
כותבת אין ספור שירים
על נושאים משונים
אל אהוב שלא בא
ועל סבא שעזב מזמן
ולא נתן לי להגיד את כל מה שקרה
אוהבת את החיים
הם מלאים אפשרויות
אף פוחדת לא לפתוח את הדלתות הנכונות
ולעשות אין ספור שגיאות
עצבות זה טעות של הזמן
שלא מורידים כאב שנשאר.
כאב ועוד כאב מטפס על
ארון הלב שיוצר כבר חדר ארונות שלם.
צוחקת בלי הפסקה
על בדיחות שמספרים לי כל הזמן
עושה צחוקים אם כל חברים
מספר סיפורים על פדיחות שקראות בחיים
שונאת את האנשים
שלא מודים בטעויות
ולא מפסיקים לדרוך ולדרוך
כדי המשיך לשרוד.
לשנות את העולם אני לא יכולה
אך לברוח מכאן מאוד רוצה.
לצחוק אם כולם אני יודעת מצוין
ואפילו יש לי צוחק שמשוך את כולם
אך משהו בי שונה מכל השאר
צוחקת בקול אך לא בלב
מקווה שהזמן ישתנה.
אך ככה אני שילוב
צחוק עם עצבות
חברותית עם בדידות
דכאונית עם עליזות
ויודעת את זה היטב.
והדמעה פתאום מתגלגלת.
היא ברחה מגלל הצחוק
אצל נוצרה מגלל העצב.
|
ערכנו צעדה לאורך הים
סיימנו את הערב עם חיבוק ונשיקה
|
ילד קטן עומד בחלון
רואה דרך חלון הזכוכית את
החושך של היום
הוא מסתכל בחצי חיוך
|
אתה לא זוכר את כל מה שעברנו
אתה לא זוכר עד כמה צחקנו
אתה לא מזהה אותי בכלל
כי אתה כבר נמחקת מזמן.
|
ליד כולם צוחקת מחייכת
אבל הפנים את הלב אוכלת
אין לי שמחה היא מתה בזמן הלידה
העצב באה אלי במקומה.
|
כמו איך אבא אונס ילדה
ולמה חתול נדרס כל הזמן
ואיך תינוק נזרק לפח
והכי עצוב שלאף אחד לא אכפת
|
תזמורת מנגנת שירים שנכתבו ביגון
במלא הדר וצחוק
|
כולם כאן משקרים לכולם
והכי חשוב שמקרינים חיבה
|
התמימות חולפת אם השנים
בעיקר שאליה מודעים
הידיעה פותרת את כל המכשולים
וחוסכת את כל המאבקים
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
איזה מין שם זה
יגאל עמיר?
שמואל
איציקוביץ'. |
|
