|
 170367374
אני אוהבת עצים אמיתיים, כאלה שאפשר לחבק חזק חזק בלי שהם
יגידו שכואב להם.
|
לבסוף הבנתי שהילדה הזאת משחקת עם הדובי הגדול שלה קצת יותר
מדי.
|
זה החל ביום בו חטפה המלכה האפרורית שבץ. על גופה החלו להופיע
כתמים לבנים ושחורים שכיסו אט אט את כל גופה במבנה משבצי. לאחר
שנפטרה, ניתח אותה הרופא המלכותי וגילה שלא נשאר במוחה חומר
אפור. גם שם - הכל היה משבצות של שחור ולבן. לכן קבע שהיא מתה
משבץ מוחי.
|
מצאתי עצמי עומד ובוהה בצעירה זו, שלא היה בה שום דבר מיוחד.
היא נשענה לאחור, ונדמה היה לי שהיא נאנחת.
|
"זה לא זה ולא זה", אמר המפקד שיצא פתאום מתחת למיטה של צביקה,
"השבוע השגנו כבש ספורטיבי במיוחד - שרץ בזיגזג. וחוץ מזה, היה
לקוף איזה מעצור", אמר המפקד לחבר'ה ההמומים (הוא תמיד עושה
טריקים כאלה כמו ללכת בראש הטור ופתאום לבעוט לך בתחת).
"יאללה כולם - לקום"
|
והאבק היפה - הוא שוקע לאט
שנים של שקעונות
אך הן עודן גלויות
האבנים הקטנות.
|
עצום את עיניך ילדי החמוד
מפני הצללים והפחד.
המפלצת קרבה, מעשנת כאוד
אך זו רק אשליה, אל נא רעד.
|
כך נשארתי, גחלת - לוחשת -את שמה
|
ראשו רץ ועובר בקדחתנות בין מהלך סרק אחד למשנהו:
יש אנשים בחוץ, בחוץ עוד זוהר
אני כבר עייף. חשוך פה ומשעמם
|
מול ירח מחייך, אורו חורך צל ליל.
|
היא מתרחקת, נשאת ברוח
ואני אחריה, מרחף בכבדות
|
ומתוך החושך צצו שתי עיניים אדומות
של ציפור גדולה שלא יכלה לבכות.
|
כלכך קר לעומת תוכו הלוהט
משהו בו בוער לצאת
גופו קפוא, ליבו מאט
הרוח מייללת, הוא מחייך ומת.
|
|
|
בבה"ד אחד,
בנשקייה, בדידות
אלוהים. יש
עמדות שמירה
יותר טקטיות
בבסיס הזה, אבל
בכ"ז מצאו לנכון
לדפוק צוער
אומלל בנשקייה.
לא משנה, מה
שמשנה זה שיש שם
ימבה כתובות על
הקירות ומדי פעם
את הציור
האוקייז'ונלי של
הבחורה הערומה
שצייר איזה
מאונן. ובשמירה
אחת, הייתי
משועמם פחד,
לקחתי טוש
והלבשתי את כל
הבחורות. הא הא
הא! הלאה
המאוננים!
- סג"מ פסיכי |
|
