|
אבל מלי, מלי שלי העדינה, מצאה אתמול את הפיתרון. היא ראתה
יצור ענק, שמימי, צחור להפליא, עיניו גדולות ממנה פי מאה,
תכולות ועמוקות.
להפתעתה, הוא דיבר את שפתנו!
|
הבגדים הרבים כבדים עלי בשרב, והפחד חוזר ומחלחל אל עצמותי.
היכן אני בכלל? מה יעשה לי בעלי?
בחוץ רדיפות, רדיפות...
|
נמאס לי לרחרח. יום אחד הדברים ישתנו. יהיה כאן ערך לחיי אדם.
המחשבות שלי מטרידות כמו ציור פסיכודלי, תנועה יפה בצבעים עזים
מדי. לא טוב לחשוב על הימים האחרים.
|
רחמו. הצדק והעוול לעולם בעיני המסתכל הם.
רק משפטכם המוטה מתיימר להפריד בין השניים.
הם אחד.
|
הגשם הזה הוא יריקה.
אולי כמו אור של כוכב
מגיע אלינו לאחר זמן
יותר משישים שנה
|
גיבורים טראגיים, קדושים מעונים
צללינו בודדים בשממה עצומה
|
שמעתי את צווחות המתפללים
בכי מר- מי שומע זעקתם
ועודמ זורק עליהם מתכת-
|
בתאי הגאזים אתה עומד ויודע:
מוות. הקירות כאן ספוגים מוות.
אתה משפיל מבט ומחבק את הדגל-
לא, לא מוות. חיים.
|
דם בדם
כאב על כאב
כי בשם הבורא גם מטאטא יורה.
|
הם כולם רודפים אחרי
אתה יודע
הם שורטים אותי בציפורניהם
בלילות.
|
פעם חשבתי שאתה אנושי
זה היה עלבון.
אתה לא יודע כלום
על הרעב.
|
בלב כבד
ההצגה נמשכת,
בצעדים קלים ופני חרסינה.
|
רציתי לכתוב שיר אהבה
קצתי בשירים על חושך
על יאוש, על מרור, על מכאוב.
רוצה להאמין באושר,
לצאת ממרחבי הצהוב
|
בעצם
הטשטשה ראייתי
רק שמעתי לחשושים מן השטן.
|
צבע ירקרק בהיר עטף אותך,
לא ירוק של צמיחה,
ירוק מוות.
|
אנא, אלוהים,
אלוהים, מכוער הוא עד מוות.
|
הלב האנושי מתכווץ ומתרחב, יונק דם ומקיא אותו, רוטט ומפרפר.
גופים שואפים להתמיד במצבם- משקולות ועגלות דינמיקה.
|
|
|
אם אין לחם אז
תאכלו עוגות.
ואם אין עוגות,
תעשו דיאטה!
אחת בשביתת רעב
נוסח מארי
אנטואנט. |
|
