|
אני - אסופה אקראית של הכל.
אני אותו האדם שפגשתי ואותו האדם שאפגוש,
אני מקום המפגש של השמיים והארץ. אני תוצר של כל
החוויות, המראות, הדעות, התחושות הדמעות והחיוכים
שחלפו ועוד יחלפו על פני ואני על פנייהם.
אני
מתמכרת לצלילים ולמנגינה
נשאבת לתוך טורנדו הקצב,
הרמוניה, המילים...
מתאהבת בתחושה המסחררת
של ההקשבה
ואז מתעוררת לחיים.
אני רק תופעה חולפת.
הגלים מכים בחוף
והחוף מכה בי
מזכיר לי לחשוב.
|
שטוף ידע חדש ונופים
הרגלים בטוחות בדרך
אתה חוזר למקום
עליו חלמנו יחד
|
קולות ישנים של יופי
קוראים לי לשוב
|
הירח הלילה שלם במיוחד
שולח קולות רחוקים ואהבות מנומנמות
מסיר אבק ממחשבות שהאמנתי שאיני רוצה לחשוב
|
הייתי רוצה ריחות
ושטפי דם.
|
אם זה יעשה לך טוב תזילי דמעה,
אם לא אז לא.
|
חלפתי על פני משפחות
והמשכתי לרוץ
|
וללכת לאיבוד בין בועות
האוויר שיוצרות קצף על פני
המים.
|
וכשתגיע לשם,
לקצה העולם
התדע?
|
התמכרתי לחופש, לפרא, לחלום.
|
והלילה, נדמה כאילו
השמש זורחת
|
האחזות אחרונה
בפעימות געגוע
וענף ישן של אהבה
|
רוח גדולה
שקצת בילבלה
עדיין סידרה את
הכל
|
בעיניים הירוקות שפעם היו
לי חלון לחיים,
שפעם אמרו לי הכל.
|
הידהוד קולותיהם וריח האוכל ושקט.
|
..."פי-נו-קיו שמי! 1! 2! 3! ..."
|
כינרת את כינרת את אהובתי...
|
להשאב לזרם המיים הרוגע...
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
עדיף ציפור אחת
ביד מלבעוט יחף
בזכוכיות |
|
