|
Never want to fly
Never want to leave
Never want to run
Frightened to believe
And with a broken wing
She still sings
She keeps an eye on the sky
With a broken wing
She carries her dreams
You oughta see her fly
עמדנו כולנו על הר די גבוה. ואני, הייתי שם.
והיתה רוח חזקה. ריח הפרדסים בעמק הצר הכריחו אותנו לחוש
|
"לנצל!", המילה הזו היכתה בי חזק מתוך המחשבות שלי. שוב הרגשתי
צורך להיות הזבל הכי גדול בעולם. לדרוך על כולם רק כי נדרכתי
מלא פעמים על ידי גבר אחד שאהבתי.
|
השקט הפתיע אותה.
במיוחד לאחר תקופה כה ארוכה של רעש צורם.
הפעם היא לא עשתה אנליזה שלמה במטרה להבין את פשר קיומה או
קיומו.
היא שכבה בשקט, מאזינה לדממה או לרוח.
|
אהבתי.. הוא.. קבר אותי בעודי חיה.
זה היה זמן רב שלא ראיתי אותו. גם לא שמעתי את קולו. הוא חשב.
ידעתי שמרחוק הוא חושב עלי. ידעתי שהוא לא יודע מה לעשות. האם
להקשיב ללב או לראש. לקולות הקטנים הללו שצועקים לך לחזור
ולקולות הגדולים עוד יותר שגורמים לך להשאר.
|
הבוקר היה נעים דווקא.
השמש עמדה באמצע השמים, משקה את הגבעולים הצחיחים בקרניה.
הציפורים נדדו מעץ לעץ, כאילו אינם יודעים שהחורף מתקרב ועליהן
לעזוב לפני הסערה הגדולה.
|
דוקטור יסקין פתח את הדלת והתקרב אליה בפרצוף עצוב.
היא לא חיכתה שידבר. היא פשוט קמה.
|
העצים נראו שלווים מתמיד, כאילו מתמכרים לקרני השמש הזהובות
המנשקות אותם.
הפרחים פרשו עלעליהם לצדדים, מניחים לעולם לראות את היופי
הטמון בהם.
היא ישבה שם, על כסא מרפסת הבטון הלבנה. מניחה לרוח לעטוף
אותה, לחבק ולנשק.
|
בימי שירותי בצה"ל נהגתי להתעורר בכל יום ברבע לשש בבוקר ולצאת
בקו האוטובוס לירושלים בשעה שש ועשרים.
אחרי כמה תחנות עלתה לאוטובוס באופן קבוע בחורה כבת עשרים וחמש
בעלת שיער שחור כפחם, מבנה גוף מעט מגודל.
|
היא הסתכלה על הידים שלה ממש מקרוב.
שוב הן היו מלאות דם והיא שוב לא הצליחה להבין מה בדיוק קרה.
היא פסעה יחפה בכיוון האמבטיה.
המראה היתה מלאה אדים.
מבעד לרטיבות יכלה לראות את פניה.
כמה השתנתה בשנה האחרונה.
|
"אז אם חשבת שיש לי במי לבטוח, אתה מאוד טועה!"
אמרתי לו בכעס.
"הרי מי אתה שאבטח בך? אחרי כל מה שקרה? אתה באמת חושב שיש לי
חשק לשמוע אותך? יש טעם לדבר איתך?! לך!"
|
"וואהי נפל לך ריס..." הוא אמר בחיוך
"ראי, הגיע הזמן לבקש משאלה... היא חייבת להתגשם".
|
בסתר נהג לשלוח אליה מכתבי אהבה. היא השיבה על כולם בהתחמקות.
לא רצתה לפגוע. היא תמיד ידעה שהוא אוהב.
|
אלוהים אמר לי שיהיה בסדר.
אז לקחתי את הכנפיים שלי שהיו מונחות במיטה לידי ועליתי למעלה
אל עבר הענן הגדול שלו.
|
היא טיפסה בקלילות על התל הבוצני, נשרטת קלות בברכיה מן העשבים
הדוקרניים שלא ראו מכסחת זה מספר חודשים.
הירח כמעט ולא נראה ועלטה השתלטה על רוב חלקי המחנה הצחיח.
ריחות הורדים והרוזמרין מילאו את האוויר הצונן והיא חשה כי
רוחה שבה אליה.
מבעד לדמעות היא חיי
|
רבקה הלכה לאורך השביל. בקושי ניתן היה לראות את צמרות העצים
הגבוהים.
קרני השמש פרצו מבין העלעלים הצהובים וריח האדמה הלחה פרח
באוויר. רוח קלילה הרעידה את גופה ולבה.
|
רכון פנייך בנפשי
לב פועם כמו שיכור שלץ
ובעינייך ספר לי
עד כמה אהבת
|
אל תבכה בגללי
אינני כי כך רצית
|
כה עדינות ידיך בליבי
יושבת בנחת וסריגות על הברך
מול חלון ישן מול האור שלך
תיארתי אותך סבתא
|
כל השיחות שלנו מתבשלות להן על אש קטנה
בזמן שאתה ישן אני מתכננת טוב טוב ובונה לי אסטרטגיות
כיצד לגעת וכיצד לדבר
עם איש שכמוך
|
וריחות הדרים, מלטפים את פניך
בנסיעה הקרירה אלי
ונשימת ההרים, החובקים את השבים,
הבאים אל אהובתם בדרך חזרה.
|
ואחרי שהכל נגמר, שכבת בשקט... בשקט...
הראש נח בעדינות על הכרית, הפוני קצת נופל על העיניים.
היד על החזה, והפה קצת פתוח.
אני אוהבת אותך.
|
אינני יכולה לחתום דמי בדמייך
כי דם שחור יזרום בעורקי
|
לזכר אביך שנפטר היום בטרם עת.
25.12.05 יהי זכרו ברוך.
|
אלו הם אלו
שחיים בצד האפל
אלו הם אלו
אוכלי הקריסטלים
אלו הם אלו
שומעי המנגינות
אלו הם אלו
לוכדי האנשים
|
אל תדאגי
לי לא איכפת מכלום
רק ממך איכפת
רק ממך
|
אני חבויה כאן בין דפים
לא קיימים לא באמת
אני מוסתרת בין אישים
שכותבים על רק על עצמם
|
האם זהו גן עדן? שאלתי ללא מילים.
|
תולעי נשמתך זחלו אלי
חונקים כל זיו בעיני
|
ועכשיו הכל כבר מאוד מסודר
לעיתים זה נשמע כמו בריאה של עולם
מצאת פינה שם במרכז החיים
ואתה שוב מוצא לעצמך רגעים קטנים
|
כל המילים כולן
מונחות על דף לבן
קיימות לא קיימות
נושמות נעלמות
|
אני לא יכולה לומר לך כמה קשה לי
לדעת שאתה נוגע בשמיים בלעדי
נושם רוח שונה, רוקד ריקוד שאני לא מכירה.
ואני מנסה... מנסה ללמוד את הכיוון.
|
נותרה לי עוד דקה אחת
לציין בפנייך כמה אתה חשוב לי
נותרה לי עוד דקה אחת
לפני שתעלם
נותרה לי עוד דקה אחת לומר
|
ואין בי היכולת לתאר עד כמה יפה הוא חיוכך עבורי
קרן אור דקה המפילה ענן שחור משחור
וכמה חיכיתי שתחייך באותו יום
ולא חייכת
|
ברגעים הכי שקטים בלילה
רק פעימותך ונשימותיי
סובבת מנגינות של אושר
מול עינייך הנמות
|
אני רוצה להציף את העולם בדמעות
כדי שכולם יפחדו
|
אדמה לחה, קרניים בורחות
בין עלעלי הטבע, בשתיקה
|
אך אהוב אותי הלילה
ללא מילים ללא חבלים
אהוב אותי
כשם שאוהבת אני
|
רעדת בזרועותי
צרחת בכאבייך מול עיניי
|
אני מנגנת הלילה לפי תווי גופך
התוים שזה עתה למדתי
|
אחר כך היא הלכה לבית שלה. אל חבר שלה.
אני נשארתי.
נשארתי לאהוב אותך.
|
בכלל לא קל. בכלל לא קל לדעת שאת מוכרחה לברוח. בכלל לא קל
לדעת שאת לא יכולה להשאר. בכלל לא קל להבין שגם אם תרוצי הכי
חזק והכי מהר, עדיין תתפסי.
|
לפעמים אני חושבת עלייך
על התקופה שעברנו ביחד
בקושי ארבעה חודשים
ולמדתי כל כך הרבה על החיים.
|
חייכי למעני אישה...
שלא אשכח שאת נפשי
שלא אשכח שבעבר התקיימת בי
שלא אשכח שאני עוד שורדת
|
לעיתים, אני חושבת שאולי אתה עוד צריך אותי
ברגעי העצב שלי אני תוהה אם אני עוד חסרה
|
|
|
אני, א.ד
היטלר,
מתכבד להדליק
משואה זו לזכר
כל הפרות
הקדושות שהיו,
ואינן.
א.ד
באולימפיאדת
ברלין |
|
