|
אני, שלא יודעת מה לומר על עצמי
אני, שלא שואלת אף אחד מי אני
אני, שלא בוחרת לכתוב
אני, שלא שומרת בבטן גם כשטוב
אני, עם המון כתבים במגירה
אני זו אני כי אין לי ברירה.
אל תיקח לי אותך
ותרחק ממקום
בו שרפת עצמך בבטחה
|
איזה עוצמות
יש לנפילה הזאת
המתרועעת לה עם נחשולים
|
כך,
אני מודיעה,
נראית אישה נשית.
|
גם שיכורים מחזיקים ידיים
והולכים מתוך אמונה
|
מה שלא עשו רגליים
יעשו ידיים מולבנות
|
ולכן אותה שטוחה
פשוט סתם כך
היא נשלחה
לפסיכולוג
|
שעות של זחיחות מתפרעת
עוברות על נפקדינו
האם היו או שנדמה
|
הבית הזה, אליו באתי אני
רשם אותותיו במזוזה
הנגדית
|
הוא נראה קטן
עם מחשבות קטנות
|
נכבשו השמיים
מאת יד קצרה
נקשו פעמיים
הוכר בם קולה
|
קראתי את הבתים הגלויים
ושמרתי אמונים
לרצונות משתלחים
|
למה את בוכה כל כך
שאל אותי סתם הלך
|
צריך ללמוד איך להיות פרופסור
זו לא תכונה מובנת מאליה
|
אומרים לי
שענפים שבורים מתאחים לאטם
שפסלים חלולים
איבדו מצפנם
|
אתה ישן על רגל אחת
במאמץ שלא עולה יקר
ומתמתח
|
כי הריח ההוא שכמעט
ונתפס
כמעט ונכנס
אסור במגוון איסורים
|
משוקצת לאות חדשה
שהחליפה פנים אנושות
|
ובין השורות הקצרות
ייכתב
אתה הוא האיש
בשבילך
זה כואב
|
התפרעתי,
לקחתי עצמי
ושבעה נורופנים
לטיול בפיח שכונתי
|
אלוהים, איך הגענו למצב הזה
האם זה התחיל עם הקפה של הבוקר
|
הידיים קרעו מימין
ומילים פיסלו מן השמאל
|
הותרו המליצות שנאמרו בשנות 70'
כה רחוקות
ומטבחים הפכו ירוקים ואדומים מדי
לפי כמה דעות
|
אפשרי הדבר לחבל בסדרים
חבושים בתמות,
המסגפות קשקושים
|
והתרוממתי
למקום שלא נכתב עוד
הוא היה תמיד
בקיפולי דמעות
|
הייאוש מתחזק
את מעמדות הביניים
|
עד שהתפצלתי
לשמים, דבק ואצות
התפצלתי כדי שאוכל
להשתחוות
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
לא, הרעידות זה
לא האורגזמה
שלך, זה האולם,
הוא מתמוטט.
החבר של שלי
ושלי בחתונה
באולמי ורסאי. |
|
