|
If you let me down it's alright, at least that
leaves something for me...
(eels)
היא לא מתלוננת כמעט, וכשהיא כן, היא מציגה את זה בכזו רכות
אצילית, שאפשר לטעות בה שהיא עקרת-בית באמריקה של שנות השישים,
איפה שכל הזמן הגברים היו מהמרים במרוצי סוסים והנשים היפות
היו חובשות כובעים ללא-סוף ועישנו סיגריה כל כך ארוכה.
|
אפשר לשמוע את הנשיפות החלושות אל כוסות הקפה והעיניים נוזלות
בעייפות על הלחיים, מתערבלות במשקה שהופך להיות התכולה שלי
באותו רגע, זו שאני כל כך מקווה שתחלחל אל כולי ותסתום את
מקומות הדליפה. הקופי-שופ היה ארומה של מילים בלועות וקהות,
קהות כושלת.
|
העיניים שלך נראו כאילו עוד רגע והן ימיטו בניינים, כמעט כמו
הבקתות שמשתקפות ממך כשאת מאושרת, ואני אף פעם לא בורחת הצדה
ורק מברכת את אסונות-הורסאי שנופלים ממך.
|
כשיעלי הלכה אני הפכתי את הרצפה למחבתות שרופות בתחושת הפספוס
שלי, ואף יעלי לא אכלה ממני יותר.
|
ההר הנשאף הוא מחנק בקולותיו ומלותיי התפתלות דואבת.
|
צריך אדם אחר (קורא וזוכר)
|
כתמים כהים
כהים ותועים,
עשרות שטפי דם על כל סערה שבי.
|
בבקשה,
תהי בי ואני בך כי
כואב לי לראות אותך תופרת.
|
(שירים מייללים כמו זאבים)
|
מרוחקת כמו כוס נפתח-נסגר
ואז מגיע הקיסר, מורה על ניתוחו
|
גבך המלוטש, אולי אין בו דיה
ולתורת העזיבה מימדים אחרים עכשיו
אבל אין בו דיה.
|
ילדים מיוסרים חותכים לי את האוזניים
איך לא רציתי להיות כמותם
|
רק עוד אנחה אחת לפני שאצייר את
איברייך הסבוכים היישר מתוך ה
לוע שלי.
|
אקווריום מקולקל
מבקש
למות.
|
אנקות קיטור, שקשוק ברכיים ויוצאים
|
את המלחמות האבודות שלי נלחמתי בשקט,
אני אומרת עכשיו מנקודה של תבוסה
|
וכל-כך, כל-כך יפה, הדבר הכי יפה, הברה אחת, רק הברה אחת
שאצליח לומר, אילו רק אצליח להעביר אלייך כל מה שיש בי, זוהר,
אני לא מגיעה.
|
אני משחקת בידיי, משמיטה אירועים ובהתפכחות זריזה מונה אותם
בשנית; מנייה זו עמוסה בכל-טוב וכל-שלא, צועקת עורות רכים
וסדינים ספוגי-זיעה.
|
המילים שלנו נמסות אל תוך הספל, ובעת ערבוב נמחקות גם
מהזיכרון.
|
שמונה דקות לכתוב את הקטע הזה.
צעד-צעד טלפונים שבורים. ככל שהמילים מושמעות יותר, כך הן גם
נשברות, צונחות מטה ומתאדות.
|
אני תולה את הבתולין על העץ והולכת להתגלגל בדשא: יש עוד טעם
בשאריות.
|
ואז התחלתי לעכל את התורה הנוראה שלי.
|
write again the letters it'll make you go unwind
|
and all that fear gets drained in the keyboard
|
Pre-winter, still I'm blurred by this barefoot swinging
Where does the love go? I'm sending my octopus hands
wherever it belongs to
|
הזמן הוא תחנת מעבר. כולם נושמים עמוק מאוד
ומישהו שטוב לו שר. כולם נושמים עמוק מאוד
|
אל הארכיון האישי (121 יצירות מאורכבות)
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-עדיין לא. הוא
מחכה להזדמנות
טובה.
אפרוח ורוד,
הזדמנות הפז
שלכם. |
|
