|
 
שמה שירי, בת שנת 81 המופלאה, חובקת יחד עימה
יומולדת עם ביל קלינטון ומיני אחרים כולל שכנה בן
ה83. לא ממש יודעת מה יש לה כרגע בחיים. מאוד אוהבת
ליטופי אגו או כמו שהעם קורא להם, מחמאות...
שונאת ניתוחי אופי!!!!!!
אוהבת לדבר עם אנשים מעניינים שרק פגשה, אוהבת לראות
ה"חיים" בטלויזיה, לקרוא המון מכל דבר כל עוד הוא
מחזיק אותה,מודעת היטב לנאיביותה ושמה --- אחד גדול.
אוהבת מאוד מאוד מאוד את הילדה שלי (חתולתי אם אתם
מתעקשים), וכל יצורי הבריאה בעלי 4+ רגליים...
אוהבת לחשוב הרבה, לא ממש בריא בשבילה... אבל היא
אישה היא צריכה להחזיק מוניטין.
עדיין מחכה. כמו כולם. שמשהו טוב יגיע.
יום אחד, הושבתי אותה לשיחה. השיחה. איך אומרים את זה למישהי.
אהובת חיי. בתקווה, ארוסתי בקרוב. איך? אה מרי, יש לי משהו קטן
לספר לך. נכון אחי, השרירי, הגבוה, עם העיניים הבורקות, והשיער
המושלם? אז יש עליו באמת סוד קטן. הוא סופרמן. כן כן, סופרמן.
זה עם החליפה
|
חוטפת את התיק, מתעלמת מהעננים הכבדים והמאיימים בשמיים, חולפת
בצעדים מהירים במורד שינקין. השקיעה מתחילה לעלות בשמיים, כחול
מתחלף בכתום-וורוד, מעורבבים עם עננים אפורים שחורים שנדחפים
להם, כאילו אומרים, גם לתל אביב מגיע חורף.
|
מלווה אותי לתחנת האוטובוס, מחכה שתי דקות, והולך. כמובן, לא
לפני עוד נשיקה סוערת, מהירה, וליטוף ילדותי על שערי. מסובבת
מהר את ראשי, במין פחד חודר, מנסה לדלות פנים מוכרות בקהל
|
בזמן שהוא הורג מחבלים וחשודים, אני פה מתגעגעת
|
לא אמור להיות חורף עכשיו?
|
עושה לבחורה צורה של מספריים
|
פנים צוחקות
של אדם שאהבתי
חיוך נצחי
בשמש הקופחת
|
יהודה הלוי החליט כי לא נותר עוד
יופי בעולם.
|
מראה מראה שעל הקיר
ספרי את סיפורי
לכל מי שרוצה לשמוע
|
אני מתגעגעת אליך
בלילה, כשהירח איתי
|
העולם שלי הולך ונעלם
"אחוזי הקריאה יורדים"
היה כתוב באיזה עיתון
|
אז מה איתך?
שואל בנונשלנטיות
|
פותחת את עיניה
לחיוכי המבשר
עיני מוסרות בחזרה
הגיע אור
|
על פינג'אן החלב -
עם אבקת הגולו
שבידי הקסם שלך נהפכה לשוקו -
נחרט שמי
|
המבט הסתמי
עיניים בוהות
שבועיים של בהייה
|
זה היה הרבה יותר קל
אם לא היית אתה
|
פעם
היית לוקח את ידי
בשלג
|
זרמים קטנים של שמש
בעיר קודרת
|
מחפשת שורשים עמוקים
שלכת נושנה נופלת
|
ימים עצובים של חגיגה
יום שמח של סוף קיץ
מנסה לפרוץ מהאפלוליות
|
לילה נוסטלגי
מלא אהבה של פעם
|
חלומות רודפים אותי,
במחשבה מקלה
שאתה עדיין פה.
|
חיוך ושפתיים
מתמזגים
בגוף רך
|
פינה קולדה זורמת בעורקיי
מקררת
את מה שצריך קירור
|
מהמורות של דרך
והנה לטרון בחלון
|
עוד עט שנאבד
מולכת על ארץ אבודה
זכרונות מהשנה שעברה
|
עיניים מסכמות
מנחמות
מבט מיוחד
ולטיפה על הראש
|
חמימות של שוקולד
בין השיניים
עיני סוכריות
זוהרות ומפצפצות
|
אוהבת לבד
נאחזת בכל חיוך שלך
|
מצאתי אותך
ככה פתאום
בין שבילים ושלטים מבלבלים
|
על רוח מספיק חזקה
אפשר לרחף
|
תעלומה אופפת
את אגדת החורף
אותו ספור ישן
עליו, על קור, על גשם
|
בבטחון ובהכרה מלאה
נוזלי חיי אוזלים ממני
|
תמיד מבטי עצוב
כמה ורוצה
קצת עצוב להסתכל עלי
פשוט מחכה שינצלו אותה
|
מודה ביני ובין עצמי
מתגעגעת
ימים ושבועות עפים להם ברוח
|
מנסה לריב איתך
בשמונה וחצי בבוקר
להרגיש אותך
מטיף לי
|
הייתי מוחקת אותך
בהינף יד בחול
הייתי מקשיחה
ושוכחת
|
מרגישה שלווה אמיתית רק מול הגלים
|
ערות מציקה
לא נותנת לישון
נרגעת עם עט ביד
דחף להעסיק את העין
|
פוחדת להיות אחת מאלו
ש"רק התחילו את חייהם
שעוד לא מצאו את אהבתם האחת והיחידה"
|
כל כך זוכרת גוף חם ונושם לידי
לוחש מילות אהבה
כבר בערך שנה לא מצליחה לישון
|
מתפרקת שוב
מגעך יבנה אותי
ואתה כבר לא מבין
קולי לא מסביר
|
תותים מתוקים במחשבותיי
ריחות בחדר
סמל נצחי לחורף
תותים אדומים בראשי
|
אחד מלילות האוגוסט
היותר טובים
|
בקרוב אפסיק לאהוב
והשמש עדיין תזרח
|
לעזאזל
אני חושבת שהתאהבתי
לעזאזל
הוא טוען שהוא מרגיש כמוני
שוב זה קורה/
|
רוח של פסגות
מנהלת רומן
עם השקיעה
|
לפעמים נוצרים
סדקים של מחשבה
ביום יום
|
פרחים עפים בלילה
ואתה
צפור שחורה
עם עיניים חודרות
|
לברוח ולטבוע בו
בחורף המלטף
|
סלחנות עתיקה ומוכרת
עוטפת מכל צד
מבט עוטף
מתחת לזעם המתפרץ בפניו
|
ערפל של היסוסים
שוב מקיף אותי
|
זה בטח עול די גדול
להיות היחיד
|
אז תמיד אהבתי את גידי גוב. והכי מצחיק, שפתאום חשבתי, היי אם
אני הייתי אז, שם איתו, אז מי הייתי. הכפר סבא, או המירי. אני
מאוד מקווה שאיזהשהו שילוב של שניהם.
טוב תמיד אהבתי את ענת עצמון...
|
אני לא יודעת מה עדיף, לשמוע קול קר של "אני לא רוצה לדבר
איתך" או לשמוע ניתוק ברגע שהמספר שלי עולה על הצג שלו.
מנסה לכתוב בחצי שעה מחשבות של חודש.
|
לא נתתי לעצמי אף פעם להיות. תמיד לרצות אחרת. תמיד להצטרך כתף
או צוואר. או שפתיים.
|
|
|
מישהו רשם את
את זה כשלא
הסתכלתי |
|
