[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 
שירז אמרת-לי



לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אורבני
האישה שיושבת לידי בתחנת האוטובוס אוכלת תפוח אדום, בנגיסות
קטנות היא חושפת את ליבו הלבן אל העולם...

פתאום זה נראה כמו הדבר הכי הגיוני לעשות...וכשהוא הביא את
הכדורים מבית המרקחת זה נראה לה נכון.היא הרגישה שסוף סוף תוכל
גם היא להיות מאושרת.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אהבה
כבר זרחה בי השמש באור אהבה
ואיתך בערה בי כמו אש.
מבקש בי ליבי לשמור בתשוקה
כן ליבי רק אותך מבקש.

פיצוץ בכל עבר
ושקט מחריש
ללכת,לשכוח.
לאטום,לא להרגיש.

ואני בלעדייך לב מנופץ לרסיסים על שטיח התקווה.
ואני בלעדייך-אני.

עת מלחמה ועת שלום
נחתה עלינו הגלות פתאום
וקצב הלב הלם כמו תופים
ושקט האש לחש למתים

ובלילות כשאין כבר מה לעשות
ובלילות - אני מחפשת תשובות.
ואין שמות ואין תחושות ויש דמעות

פזמון
היא אומרת שנגמר לה הכח
וכח הוא כל מה שהיא
היא חושבת אין מה לברוח
ואני כבר בכלל לא אני

והלב שלי בוכה עכשיו דמעות,
אוסף שברים ורסיסים של אלף לבבות,
ומתגעגע ורוצה שוב לחזור.
הלב שלי, הלב שלי גיבור.

פגשתי נסיך קטן,
שם, איפה שיש הרים ושלום.
נסיכי הקטן שכב על החול ובכה,
אמר שאבד לו חלום.

יונתן שלי, אתה כבר ילד גדול.
ילד של סמים, של אלכוהול.
יונתן שלי, שכחת שהבטחת?

זה לא קל לאהוב אותה
בגלל גלים שקטים של דמעות
זה לא קל לאהוב אותה
עם הכאב,עם השתיקות.

הפכנו בנשימה אחת לנשמה אחת,
בפעימה אחת - ללב אחד שפועם.
ואתה רחוק ואני בוכה,
ובכל זאת, אנחנו אחד שאוהב.

מלחמה בחוץ
תותחים ורובים
צעקות וכאב
מהי אנושות ותקווה
היכן נמצא הלב

נשמתי כבולה כבלים דימיוניים
חבויה בבור עמוק
נשמתי בוכה שקרים אמתיים
ואני בתוכי נמצאת רחוק

והשמיים נפלו
כמו נבואה שהגשימה את עצמה
הכאב הפך בילתי נסבל
כמו שידענו שיהפוך

עצבות אלימות
ויש מי שזוכר לי
הדמעות הכאב
עם אחד-עם אוהב

ובי בפנים,יש את הפחד התמידי להכשל,
את הרצון להאמין שאין מקום אחר,
וכל האור שבתוכי פתאום פורץ בשי,ר
צלקת ישנה שהעבר השאיר.

צל של ספק,
שנאה מכוונת.
רגש שלפרוץ החוצה מתאפק

שירים יוצאים לאט לאט
מילה אחר מילה
והכאב שעובר אצלי בנתיים כמו עצב לא נשלט.

ואנחנו שותקים.
ובשתיקה שלנו נופלות חומות,
ובשתיקה שלנו קורסים בניינים.
ואנחנו- שותקים.

אנחנו נחשפים לתופת הרחוב
עצבנים וקשים ויודעים לכאוב


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
ועכשיו אתם בטח אומרים - סבבה, נו? מה את רוצה? כי זה נראה לכם
נורמלי שדג זהב קטן ומסכן יחווה את חווית הגילוי כל כך הרבה
פעמים בחיים. אבל תחשבו רגע שהוא רעב - הוא חושב לעצמו שכל
החיים שלו הוא היה רעב.




טוב שהגיע יום
כיפור כי אני
מכירה לא מעט
אנשים שצריכים
לבקש ממני
סליחה

חסרת האגו


תרומה לבמה





יוצר מס' 22187. בבמה מאז 15/4/03 2:19

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשירז אמרטלי
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה