|
I can aim at golden soldiers
but the gold- you blend it with red
The ice is now all bloody
I wish you could just spangle instead
In your heart I saw ashes
with searing words you speak
you make the black piles cover your eyes
and for sifted sands you seek
אם אתם מעוניינם לדעת עליי משהו, או רעיון ליצור
משהו
האי מייל לרשותכם
נצלו את זה.
When the door opened he started breathing heavily that
Little Red Riding Hood immediately recognized his groaning:
after all, he was her best friend, and it is not that
difficult to distinguish a woman from a wolf, now is it.
|
אך האם אדישות זו אכן המילה המתאימה?
|
היא מתחתיו, מחייכת, מפוחדת כולה מהעתיד לבוא ושותקת. מביטה בו
בהתרגשות ובציפייה. התמסרות מוחלטת
|
הלכתי לטייל בשביל הזה, מול הבית של דיוויד, אף פעם לא הייתי
שם. החלטתי לנצל את זה, שהוא נרדם פתאום. לנצל כדי שאוכל לחשוב
על כל מה שהיה
|
ללא רגש, ללא מחשבה, ללא הבנה, ללא שפיות.
נשענת על שכמו. היכן שתמיד רצתה להישען. אך כעת ציפיותיה
מתמוגגות עם הצוף החמוץ של הכתום אדום. לא רגע, זה בהיר, אולי
ורוד סגול?
|
תשעה החודשים חלפו, כרוח הממהרת להגיע אל יעדה.
באיזה יעד מדובר?
|
דורשת מגופך, שלא להגיב כלל כשם איננו. גדרות טייל ארוכות,
מונעות מהשיטפון הקרב לבוא את הכניסה למדשאת הזרקורים. מטורף
הוא אך מוחשי ואמין- הרצון לגבש קרירות עצומה לאור ההתלמדות
הנפסקת...
|
היא צריכה לרדוף אחריו, אך במקום היא כותבת לעצמה איזה משהו על
דף , סיימה בדיוק עכשיו- האם תספיק אותו?
|
''In the presence of all the heavenly court
I choose thee this day''
I take back my deeds, my lord
And for redemption, now I pray
Holy father, forgive my sins
I'm here so I'm worthy
Of your mercy
|
So these flying smiles upon these fields of lust
Are changing something good
With resounded green reviving all the rust
I never thought u could.
|
Defying your earth-
you made it all the way to your hell
and your smiles and your looks
were the ones that pushed, so you fell
Moaning, with no sound
|
Would you pack your pain into a suitcase?
and throw it in the deepest well
would you close your thoughts to one conclusion
and smile those empty smiles of yours
|
aloofly they finish to whisper all the words we dreamt
fallen like the palest pare of eyes
beneath the determined prayers they fall
|
so is it ok to hate you now
how come i got blinded from the reason
show me the way to hate you now
why didn't you take them beutiful memories with you?
|
Empty smile that pinches too hard.
I vow to understand
But the smoke on the river burned my eyes.
I couldn't see the end
|
מעשה באיש, שהייתה לו מחשבה
הלב מרגיש - הרבה בושה מאכזבה.
מעשה באיש, שרצה לראות עולם אחר.
והתעוור.
|
לא ידעתי, שיש בך מערות.
אבל בדקה תמימה עברתי את כולן.
לא הבנתי איך יכולת, שלא לראות,
איך שכשאני נושם אני עוצר עבורך את הזמן.
|
דלתות של אושר נסגרות- היא לא מספיקה להיכנס
מתוך האש היא רואה את החושך אבל המעיין קפא
אל ריצפה בוערת היא נופלת בתוך דמעה שתתנפץ
מתוך החושך היא רואה את האש אבל היא יחפה
והקול שותק- הוא לא עוזר
|
האם לברוח כשמורטים ממך דעות
האם לפרוח כשאתה מתקרב אל סוף הזמן
האם לטרוח לרוץ כשאתה נמצא בהצגות
האם לסלוח כל עוד אתה נמצא כאן
|
אם תתמכרי אלי
לא תתחרטי
אמרת מה שאני אומרת
|
בכל צליל נגוע נטועה טהרה
והגעישה נרקמת
הנכון לא ידוע ואין כלל ברירה
אז הנפש מתחזקת ומתחממת
|
דעי לך, שהבנתי, שאת לא מבינה
מרכינה ראשך בעצב כקדושה מעונה
בתוך תוכי צועקת והורסת הכל
"אל תתן לי לפול"
"בשבלך- לנצח שלך"
|
עמוק מתוך איזו בת קול שבורה
קטעת את הרגעים
ישר ואל תוך - באות גבורה!
|
צעקה בודדה אל התהום
אין קול פתאום
אדום וחם
הוא דורך על עפר האדם
|
בראשית יחסי ה"בינו לבינה"
הייתה אז חווה אישה עדינה
ויאמר אדם אל האישה
מדוע זה לבך התקשה
|
ושיערך נרגש, לטירוף של הרוח
שואגת אל האוויר הפתוח
ומתמכרת לדמעות הנשלטות בידי דממה
|
ואז כאן מול המראה בחדר המוכר הזה, את מבינה סוף ,סוף כמה שאת
מטומטמת, כמה שאת שונאת את עצמך, כמה שהשקרים המיותרים שלך
הרסו אותך, כמה שהחיים שלך ריקים, והחלק שכן מלא , מלא בחרא
שאת עצמך חרבנת.
|
אני סופרת את הימים, אבל אל דאגה, אתה תספור איתי רק את השנים
|
כיצד הרצון הכובש, מאיים להכניע את החשדות, שצצו מאמצעו של
סימן שאלה בצורת סימן קריאה זונח?
וכיצד מזניח? הלא עברו אינו דבר פרט לזיכרונות מרים, עטופים
בקליפה המרה של הבדידות.
|
המנגינה ברקע אינה אלא יצירה מוחית, מפולגת לשטחים.
שטחים של שכיחה וזיכרון.
לא המצאה, אלא דמיון.
לא מילים, אלא ביטוי כאב.
לא שקר, אלא עיוות אמת.
|
את יודעת, שמה... שמה אין נרות כמו פה, רק ששם גם אין הבטחות
לא מבטיחים. אין תקווה, אין רצון, אין חיבה, אין רגש אין חיים.
ואת יודעת איך המשכתי? למה משכתי? לרגע הזה, לרגע הזה משכתי
|
Talking to ashes - now the road is my only way
But through all those sparks I can't see the end
|
Tow eyes of one broken heart
They bleed and they scream as the pain continues to burn
more holes
She sits in the dark underneath the six-legged table
The sound of her falling tear is louder than her cries.
|
And birds are flying swiftly now
They have to make it to the show
I'm spitting water on them so
They wouldn't fly so low
|
the end is loose
i need the truth
to tie up all the strings
together now
apart in time
still nothing ever wins
|
i really don't need your soul of ice
|
Shouting loud and
disappears
Someone is
holding me
But I don't care
I'm running out of air
|
אם הייתי יכול לעוף עד אליך
הייתי עוזב הכל ועף
ללכת שנית לאיבוד בעינייך
לטעום משפתיך לרגע אחד נוסף
|
|
|
לכל הנשים
שבעולם: אני
דורש את הצלע
שלי בחזרה |
|
