|
כשנולדה הוריה בחרו את שמה כי הייתה להם לפיוט.
עם שם כזה מחייב לא הייתה ברירה אלה לכתוב.
התחילה לכתוב בגיל 8, ומעולם לא הפסיקה (מלבד תקופות
כאלה ואחרות...)
לפעמים גם שרה אך רק בפני מובחרים שמבטיחים שלא
יקליטו או יצחקו על זיופי חוסר הביטחון.
מערכת יחסים קצרה אך מחשמלת, שמביאה להבנה.
פער הדורות והתרבות לא מפריע לשנים,
לעשות דברים קצת אחרת.
סיפור שכתבתי במקום לעשות.
|
ברגעים קטנים של חסד
אני יכולה לצפות על המרחק, על היחסיות.
ביני לבין עצמי, מי היתי מה אני עכשיו ולאן.
ראיתי את עצמי בת 10 בטלויזיה שלי,
|
והרי הוא היה שם לפני...
והוא בא לביקורים...
|
את עוברת לידי וכולי צמרמורת.
יש כל כך הרבה מילים בינינו. הרים שלמים של מילים, אהבה וכעס.
הקלות הזו שלך, לגרום לי לאי נוחות, ממש אשמה.
|
התרגשות פולטת.
פעימות רכות.
את אותי מחבקת.
|
בלילה שוב לא מסוגלת להירדם.
יוצאת החוצה סיגריה לעשן.
כל מה שעובר לי בראש הן מילים.
|
כל עוד את בחיים שתוך כדי השתמשי בזכות ובקשי סליחה.
אל דאגה הגאווה תגווע יחד עם הגוף
|
עד הסוף.
הפעם זה עד הסוף,
הכל או כלום.
החלטה הוחלטה,
|
יבבה קטנה,
להוציא ולהתנקות,
לא ממהר לצאת.
תאומים.
|
מנסה לשחרר את עצמי מהפחדים.
בעיקר מאלה שלא רואים.
מאלה שמציפים בדרך כשאני לא שמה לב.
|
כשהלב שלי בודד הוא מאשים את כולם.
הוא לא מפסיק לבקש רחמים.
בטוח שהוא לבד בגלל כל העולם.
|
אל תעזור
אל תשכח
אל תציל
רק תהיה
|
שתעזור לי לקחת את הצעד הבא.
רק לדבר לא לשמוע.
נשימה כזו שתמלא את כל החלל בפנים.
|
מתי ובדיוק ואיך אני נישברת.
לפעמים סדקים קטנטנים.
לתת לעצמי לצאת מכלל שליטה.
|
קשה לנשום בתחתית הערמה.
אף אחד לא ממש מוכן לזוז
|
כתמים ירוקים.
משחקי אור וצל.
צחוק פרוע.
ומעליהם פסי רכבת.
|
לראות מי הולך לפניך ולאיזה כיוון.
הצבעים המתחלפים.
שהזמן לא יחלוף, שיפסיק לכמה שעות.
|
יש סוגים שונים של בדים לווילונות.
יכולת לבחור ווילון ממלמלה, משיפון אפילו מכותנה
|
תכתוב עלי רק מילים יפות.
כאלה שלא יכאיבו שלא ישרטו.
תכתוב אותן לאט שיחרטו.
|
יושבת על הר גבוה.
שניה לפני שאני ממשיכה.
בלי קיצורי דרך.
בלי רחמים עצמיים.
|
משתוקקת לשקט, משתוקקת להיות עם עצמי.
לכם רק מילים הן בעלות משמעות.
|
יום אחד כשהתעוררתי, יצאתי ממיטתי בכוונה חדשה אולי להיפרד
מהחור. לומר לו תודה. ושנתראה בחגים. הוא לא הבין על מה אני
מדברת. אז פשוט התעלם. אני לא רוצה יותר הגנה אני כבר לא בת
ארבע. אני יכולה לבד. צעקתי.
|
גם אם זה קצר.
גם אם זה לא גבוה.
גם אם חסר לי.
|
דברים שעושים לי שמח
דברים חצי קטנים חצי גדולים אבל בשבילי הם עצומים.
|
ניצוץ גלוי וגדול של שמחה בעיין.
בלי חרטות ובלי הקאות.
חלום גדול.
|
את כל הזעם
הפחד להיפגע
אוסף מוזר
|
הניתוק בין חלקי החיים שלי.
עולם היום ועולם הלילה.
|
אני לא יודעת איך להפסיק לאהוב אותך.
אני לא בטוחה שאני ממש רוצה.
|
עוצמת עיניים מתרכזת בשארית האור שבחושך הפנימי.
נושמת עמוק.
פוקחת אותן שוב, לראות אם הכל נשאר כמו שהיה כשעצמתי.
|
בעיר הגדולה לא רציתי חבר.
את שוכבת עם משהו וכולם יודעים ושואלים איך היה?
לא מסוגלת לעזוב לאבד את השקט שלי.
|
כשהייתי קטנה היית אומרת לי שאם אני באמת אוהבת אותך אז הייתי
מביאה לך פרחים, או דואגת שהבית יהיה נקי וארוחה מוגשת על
השולחן.
|
הכל עובר, והכל יתבהר או לא אחר כך.
תינשמי עמוק לתוך הבטן, תדמייני את עצמך בתוך ברכה של מים.
תירגעי, תני ליום להיגמר מעליך.
|
איך רגש נולד
או לפחות איך אני מגיבה כשהוא נולד בי.
|
מיטריה נמוכת קומה עוברת.
עד ההיזדמנות הבאה
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
אוקיי, זהו
מתוך דברים שלא
תשמעו מגרפומן
הסלוגנים גם
כאשר הוא יצא
לפנסיה |
|
