|
יונת דואר שלחה
מסר אהבה ממנו אליה.
פתע יונה בתוכה גדלה והלכה
בפיכחות כשעלי זית מעליה.
|
לוקחת כדור שינה לבן
כמו הלילה שלי.
הוא נבלע בדמעה אחת
בתוך חדש שחור ערפילי.
|
פחדתי לשמוח כמו תמיד.
תוגה קפואה ואכזרית
קרצה לי מן העתיד
|
הס, הס בבקשה
אינני יכולה לשאת את השקט.
הוא צורם באוזניי כרוח קשה,
כואב כאם מנשקת.
|
אלו הן הדמעות שלי מטפטפות לדיו העיתונים,
הנושאים את תמונתי מחויך.
האם אתם את דעתכם נותנים
לפיון כואב, שבוי ומבויש?
|
אפילו הקרם שעל העוגה רוקם מזימות אפלות.
הפירורים מפרפרים מכאב על השולחן.
הנרות יורים בחוזקה כמענה לתפילות.
המנגינה מגנה את הרגע בו שיר זה הולחן.
|
לאה את מן היגון המתמשך,
שזורם בעורקייך יום וליל.
"התדעי את? הרואה את בנפשך -
הכיצד הוא כמה אלייך רחל?"
|
בנחלים שהשתיקה יפה להם בתוך לבי
שוצף הכעס שהכנסת לי מילדותי.
אתה יודע. העיניים שלך סגורות
הן לא רואות אותי. לא מביטות.
עשרים שנה ואני כמו פיסה שקופה
כמעט חצי חיבוק של לטיפה.
|
מי שלא מאזין לקונכייה
לא ישמע את הים.
מקומה שלישית בתל אביב הבנויה
ריחו כבר כמעט נעלם.
|
זה לא מקורי לכתוב לשירה שיר,
אבל כשהיא מחייכת ממולי,
|
בטרם העצב מפשיר
כל נים ונים הופף לו לשיר.
נשמתי - המכחול ששואג אותיות.
|
ביום הכי חם של השנה.
הלב שלי הוא כמו מסחטת תפוזים
סוחטת את הכל בהנאה
ויוצקת לתוך רגעים חפוזים.
|
|
|
נוצות ומקור
עושים לי את
זה.
שמעון פרס
בוידוי חושפני
לגבי יונת
השלום. |
|
