אמרו לי כמה פעמים שאני נשמה אבודה,
כי אני מתחברת להכל ולא מתחברת לכלום...
אמרו גם שנשמות אבדות אי אפשר להציל,
אני חושבת שהמוזיקה והכתיבה מצילות אותי...

               
אני אוהבת תאטרון ומוזיקה ובכלל כל מה שקור לבמה,
אני אוהבת את החיים אבל מצד שני שונאת אותם,
אני תמיד מחכה למשהו ותמיד מתברר שהוא לא מגיע,
אני מתבודדת המון אבל משתוקקת לאהבה,
אני אוהבת אנשים, ו"לא מחבבת" כמה מהם.
אני אדישה ולפעמים הכי אוהבת שאפשר (תלוי למי)
אני סומכת על אנשים אבל אין לי אמון במין האנושי.
אני חושבת על משמעות ועל דברים שחושבים עליהם
כ"סיכום חיים".
אני מוזרה והרבה אנשים לא מבינים אותי..

אבל אחרי הכל.. אני בסך הכל אני...
ובסך הכל בת 17 ((=

חברים ירקות ודברים אחרים "הידעת שברוקולי וכרובית נראים אותו דבר רק בצבעים שונים?" "מה באמת? איך זה שעד עכשיו לא ידעתי על זה?" "אולי כי אתה בעצמך ברוקולי?" "או שאולי את בעצמך כרובית?" "אז אנחנו נראים אותו דבר?" "רק בצבעים שונים..."

לעוף תלמד אותי לעוף למרות שמבפנים אני רוצה להישאר תלמד אותי לעוף כדי שאוכל לאהוב אותך יותר

זה כמו פצצה מתקתקת אוטוביוגרפי "מה את, שטן מהלך על שתיים?" הוא צעק, ושבר את הטלפון על הרצפה. היא קמה והלכה משם כמו רוח סערה, צעקה "תתבייש לך!" ונכנסה במהירות לשירותים.