רק על עצמי לספר ידעתי (אוטוביוגרפיה לבקשת המו"ל)

נולדתי לאימא ואבא רגילים בפרובינציה קטנה בעמק.
גרתי בואדי ליד בית קברות לכלבים.
טיפסתי על עצים.
הייתי גוליבר בארץ הנמלים.
את ההבדל בין פרפר לדבורה לימד אותי סבא.
רכבתי על כלבה, כי לאבא לא היה כסף לסוס.

העיפו אותי מהגן הדתי, כי חשבתי שאלוהים זה שם של
ילד.
במבצע סודי שנמשך שלוש שנים, גנבתי חול מהגן והשבתי
אותו לים.
בבית הספר קראו לי מוזר, אהבתי ספרים ובנות.

הדף היה חברי הטוב ביותר.

מאוד אהבתי קסמים.
בגיל אחד עשרה למדתי את הקסם הראשון שלי, ואני מעשן
אותו עד היום.

פעם אחת נאבדתי ושני שוטרים קילפו לי בננה וחיכינו
ביחד לאבא.
אבא ואימא שנאו את הטיולים שלי ברחבי הארץ והעולם,
דאגו לשלומי והיו
חרדים,
עד עצם היום הזה.

בגיל חמש עשרה התחלתי ללמוד תאט-רון בבית הספר.
הייתי הערבי במחזה "רעולים", הייתי הקוף של החובב
הזקן
ב- "פונדק הרוחות" והחתן אצל ברכט,
אך בעיקר הייתי הליצן.
קיבלתי במתנה את החברים הכי טובים.
גיליתי ש
בירה
זה לא רק ירושלים, רומא, פריז ולונדון.

התגיירתי לצבא ואני מתנצר על זה עד היום.

יהונתן גפן היה לי לאבא.
נתן אלתרמן ורחל הכירו לי את יופייה של השפה.
יונה וולך וחנוך לוין הראו לי מהו טירוף, נטעו בי
אומץ.
יהודה עמיחי ומאיר אריאל לימדו אותי שהמילים הן
משחק.
רובם עזבוני.
זאת תודתי.

                         
                                                 
                     נדב. (בהשראת יהונתן גפן).

חרב פיפיות בעל אוב מצורע ונושא מגיפות יניח לרגלייך קערה עם גומי ל- עיסה, ואט, את תרדי כ-בושה לאסוף את הנדבה ופתע הוא יניח בין רגלייך גומי לאישה.