|
"...היתה שם המולה גדולה באסיפה,
על דבר משמעות, על חופש הבעה,
על ביטוי נכון שאינו פוגע,
שאינו מתעתע, ברור לכל
כלומר לא ישיר מדיי
אבל גם לא מתמרח,
שאפשר בקיצור ולעניין
בלי להאריך במשפט,
שאדם גדול או קטן
יוכל לומר להזדהות
ולהרגיש אחר זאת טוב
מילה אחת ולא יותר משתיים...
ובין כולם היתה גם רעות..."
ואני. אני לא אמרתי דבר.
מזמן הייתי לי כבר ילדה
על ברך מנדנדת בעריסה,
עכשיו בוכה ומתרגשת
וכל כולך תמימות תכולה.
|
אין דבר כזה שלא אהבתי
שלא הקשבתי
ולא ידעתי
|
אז יש בי
כמו אש מחלחלת
לוהטת, אוחזת בגרוני
|
שירים שלא שמעתי
מתנגנים בתוך ליבי.
|
שואפת לתוכי מטר
שואפת לתוכי ריח מוכר
|
וכל תקופה שאכיר בה אדע
את ליבה
תשוקתה
אהבתה היחידה.
|
לא היו טיפות מאז
החורף האחרון
רק שלוליות בוציות
במגפיים
מבצבצות בתוך הקור.
|
סעדתי אותך
על מפתן ימייך
אשר היו ספורים
כחול הימים
|
גם כשיורה ראשון
הראה פניו
בשעת בוקר מוקדמת
על פני שדות ירוקים
ונירים כמוסים
את לא היית
לכן אני.
|
עם רדת ערב
ודמדומים מעל
יש בשמיים ניחוח,
אט אט
|
היה זה קסם אהבתכם
שחלקתם יחדיו
וכשתמו התפילות
רק יללות נחנקות
נדמו שם.
|
מתוך נהמת בקול שבקעה בו
אל תוך אפלולת הלילה הקולחת,
היה זה פלא שהיה הוא,
קסם שמתהלך
|
ראי ערך רגש
עייני בו היטב.
|
נסעת מזמן
בליבי ידעתי.
על זמן לא משחקים
פעם אמרת.
|
בעיר שאהבת היה רעש גדול, את עלית על אוטובוס ולא שבת.
בתמימות כזאת, את יודעת, זה מוזר. ילדי המדבר לא עולים על
אוטובוסים כמעט. אנחנו פה, בין סלעים ובין ענפים יבשים, בין
שקיעות שנושקות להרים ולחולות.
|
אל הארכיון האישי (57 יצירות מאורכבות)
|
|
כשהקררין מפטפט
כשהדיסק קופץ
כשהילדים של
השכנים
מביאים לך
ת'עצבים
רדיו במה
יותר טוב
מסלק? |
|
