|
 253116820
גרה במושב ברמת הגולן
נולדה במרץ 1990
הרבה פעמים עדיין מרגישה קטנה ותמימה
אבל יודעת שיש בה המון!
ברוב היצירות היא חולקת אתכם את רגשותיה העמוקים
ויש יצירות שנכתבו בעקבות דחפים
לא חולמת על קריירה מפוארת
ולא על להיות כוכבת מפורסמת
פשוט כותבת...
עוטף אותי ערפל סמיך
לא יודעת לאן אותי ישליך
לא יודעת אפילו איפה אני בערך
אני אבודה ולא מוצאת את הדרך
|
הנה יורדת החולצה
ויורדות המכנסיים
ואני על המיטה לגמרי חשופה
אפשר לראות את הפחד בעיניים
|
בונה חומה
בונה טירה
זהו העתיד שלי
שאני בונה
|
אל תדאג הכל יהיה בסדר
השמש זורחת קורצת לכל עבר
העננים האפורים עוד רחוקים
נצל את הזמן לפני בוא הגשמים
|
החורף הזה הוא לא המוכר
מחשבותיי שמחות
וכבר לא כל כך קר
|
וזה לא המרחק
של קילומטרים רבים
זה רק המרחק
בין שני לבבות שבורים
|
שוכבת בתרדמת בבית החולים
והחתכים על הידיים אליי בוכים
|
אני בחורה מזוכיסטית לענייני הלב
מחפשת קצת אקשן מחפשת כאב
|
מגע ידייך הרכות המלטפות
מטריפות אותי ואת גופי משתקות
וכל רפרוף שפתיים על צווארי
לבי בוער בקרבי כמעט שורף אותי
|
בוא נתפצל שיהיה לנו נוח
ממילא לשנינו אין כבר כוח
שאני איתך אני לא פורחת
הלכה ההזדמנות אני מחר בורחת
|
הוא גדול ואני קטנה
ואני סתם חולמת
הוא בכלל לא יודע שאני קיימת
|
נופלת לתוך בור עמוק כמו לתוך מלתעות
ואני חשבתי שיותר חשוך מזה לא יכול להיות
|
ואז פגשתי אותך, שוב
ובמשך כל השיחה אתה עצוב
ואתה אומר מה שאתה חושב
וכמה זה כואב
|
את לא יכולה לראות אותי כואבת
מחבקת חזק ולא עוזבת
|
לא ביקשתי אותך חבר
לא ביקשתי שתבקר
לא איכפת לי שתסתפר
רק רציתי שנסתדר
|
בעצם אני מדברת
ואת נראית טיפה מהורהרת
ואני באמצע לספר
את מנמיכה את הרדיו
ומתחילה לדבר
|
לא הרבה זמן ביחד
ובתוכי גואה הפחד
שכל זה לא אמתי
שמישהו שוב סידר אותי
|
אל תוך הסביבה החדשה אך המוכרת
נכנסת אני הישנה טיפה אחרת
|
הם אומרים זה גן עדן
ולבי כבד כמו אבן
אני יודע אני מרגיש
אני לבד אין כאן איש
|
הדברים הפתאומיים האלו
שממוטטים עולמות אישיים וקטנים
שאחריהם החברים באים ומנחמים
שתוהים מתי יגיע תורם, ושמחים שלא עכשיו
|
המעגל סגור כבול
היא מדרדרת במורד תלול
מנסה למצוא את הדרך
שתכניס אותה בדיוק ולא בערך
|
האם אני עוד איתך
האם יש לי עוד מקום בליבך
כי לא השארת לי דבר
ואני מקווה שכל זה לא עבר
וכל יום אני חולמת
שאתה בא מחר
|
זה כמו לשבת בארץ זרה
זה כמו לחשוב שכלום לא קרה
ואתה נעלמת די מזמן
נעלמת מהר מידיי
|
אתם אומרים שלדעת אתם יכולים
אומרים שאת האלכוהול מריחים
אומרים שאת המציתים מוצאים בכיסים
אז למה שום דבר לא עושים
|
הן אומרות שיש לי מזל
הן כבר גדולות והוא לא היה כאן
אבל לי זה טוב כי לי יש עוד זמן
הוא לא מרוצה מכלום, כמה מתאים
רוצה שאחיה חיים זהירים, חיי מתים
|
חושבים שהם הכי טובים
חושבים שלאחרים אין בכלל חיים
|
והלילה יהיה קר מתמיד
כי אתה רחוק מזרועותיי
והלילה יהיה חם מתמיד
כי אתה ממלא את מחשבותיי
|
הכל מסתובב במהירות עצומה
רגליי כושלות ומיד על הרצפה
|
הסוף הוא מר
רק למי שנשאר געגוע
נותרתי מאחור
מתגעגעת ועם לב פגוע
|
זה הרגל מגונה
ובטח לא ישתנה
אבל בנינו זה לא משנה
אתה מעדיף שאני אפנה
|
יורה עליי מילים
שפוגעות בי כחצים
ושוב אנחנו רבים
וזה בכלל לא נעים
|
מרגישה כל כך רחוקה
כאילו אני חיה בתוך בועה
ולא יודעת אם זה טוב או רע
שרק עצוב לי נורא
|
היא בוכה היא לא מבינה
כל חייה היא חיה בתהייה
היא בוכה ולא מבינה
לא על חייה היא יושבת ותוהה
|
הכל שקט פרט לקולות הינשופים
ובראשי יש חריקות וצלצולי פעמונים
השלווה עזבה אותי מזמן
|
והיא לא יודעת איך לחיות
ומה עליה לעשות
רוצה להצטרף לציפורים ולעוף
אבל כבולה בשלשלאות בכל הגוף
|
ואז שהרעיונות מתגבשים ויודעים מה עושים
מוציאים עטים וכותבים שירים
|
שלכולם נמאס אני עוד כאן
לכולם קר ולי עוד חם
את איתי בלבי בנשמתי
ואני שבויה בקסם הנצחי
|
ודווקא אתה מכולם
חושב כמו כל העולם
חשבתי שתבין המון
ולא תחזור על אותו פזמון
|
אולי כאן אני יותר קרובה
ויש סיכוי יותר טוב שתשמע
ואני עדיין תוהה למה עזבת עכשיו
|
קראתי את המכתב ולבי התנפץ
זה זמן להתחיל מחדש ולהפסיק לחפש
|
לי זה לא יקרה היא חשבה
עכשיו הבינה איך היא נפלה
כמוה חושבים עוד הרבה
זה לא נגמר כל כך יפה
|
אני בעלת הכישרון
אני השחקנית הראשית
לא לבד אני מרימה את התיאטרון
כי אתה זה שכותב את התסריט
|
ומה אם אחליט עכשיו שלא
בטח תתנפח כמו מרשמלו
ומה אם אגיד שזה הסוף
אני יודעת שאני חזק אחטוף
|
אף פעם לא קינאתי אף פעם לא דאגתי
אף פעם לא פיקפקתי ולא חששתי
|
טוב לו עכשיו לאדם לבדו
למען יהיה לו קצת זמן לעצמו
|
מה קרה לך ילדה
מדוע את פוחדת
מה קרה לך ילדה
שאת כבר לא מחייכת
|
אלו חוקי הטבע היית חייב לנבול
התהליך היה אטי, בהתחלה לא שמתי לב
אבל עכשיו, פשוט כואב
|
מי יסביר לכל אותם הבריות
שאני לא גנבת ולא מסוממת
אני פשוט לא כזאת
|
אז מה הפלא שאני לא משתפת
אם לא היה לי אף אחד
כל כך הרבה זמן, שעות של בדידות.
|
וברגעים האלה אני מודה לאלוהים שההורים שלי גרושים, כי כמו
שאמרתי, אבא שלי לא יודע מה קורה לי בחיים.
אבל אבא, אני באמת רוצה לספר לך.
אני פשוט כל כך מפחדת, וזה בגללך...
|
איך כל פעם שאני מדברת איתך
כל פעם שאני חושבת עליך
אני חושבת על עצמי...
על כל התמימות שעוד יש בי...
|
יצאתי למד"צים וכשחזרתי סיפרו לי שהתפטרת. הוקל לי במחשבה שאני
לא אצטרך לראות אותך וכבר המשכתי הלאה, אבל פתאום אני רואה שזה
לא כמו שחשבתי... יש לך פה חברים ואתה עוד בא לבקר אותם ואני
רואה אותך ורוצה שזה יהיה כמו פעם...
|
איך היא לא מתביישת, ועוד מולי?! והיא כל כך קטנה...
|
|
|
מאחורי כל סלוגן
חכם מסתתר
קופירייטר
טיפש.
תומאס,
האוטוביוגרפיה. |
|
