"שלום לך,"
"שלום, והנה הסוד שלי. הוא פשוט מאוד:רק בלב אפשר
לראות היטב. מה שחשוב באמת, סמוי מן העין.
הזמן שבזבזת על השושנה שלך,הוא שהפך אותה לחשובה
כלכך. בני האדם שכחו את האמת הזאת,אבל לך אסור לשכוח
אותה. אתה אחראי למה שאילפת אתה אחראי לשושנה שלך."

"אני אחראי לשושנה שלי..."

אלוף מלחמות השוורים משל והיא, שעומדת לה, מחכה לך על שטיח פרווה לבן ולוחשת לך מלמולים עדינים,והמפקד הזה שפוקד עליך, אפילו שאתה כרגע לא בצה"ל, יושב לו איפהשהו בפנים ומצווה עליך: "לא לזוז, לא לנשום, לא לאהוב, לא לחלום..."

בשבילך אהבה את ששלווה כמו חורף מקיצה בשלהי הקיץ הדועך

לכבות את הראש כשהייתי קטנה ומשהו היה מעציב אותי, או מכעיס אותי, הייתי מכבה את הראש ע"י לחיצה קטנה על האף. ככה, כל פעם שהחיים לא נראו לי בגוון הנכון של הוורוד, הייתי מכבה את הראש. נותנת לו לנוח ומפעילה אותו שוב כשמתחשק. היום אני כבר לא יכולה לכבות את הראש, כנראה שהתקלקל