|
הבינה שיומנים זה פאסה (ופשע לפרטיות, אם יורשה לי
להעיר).
מעדיפה להסתתר תחת מסך עצוב של מסתורין ושם אדיוטי
למדיי, ולחשוף את הרגשות העמוקים והאמיתיים ביותר
שלה לקהל וירטואלי בלתי נראה...
יומן יקר,
תיהנה.
Eponine
עיניים.
שפתיים
אף.
פנים מוכרות כל כך.
היא צועקת.
העשן, מרוצה מעצמו, מתאמץ שלא לצחוק לה בפרצוף.
|
והעולם, משום מה, שייך רק להם. מחייך אליהם ללא הפסק, קונה להם
מתנות, מניח אותם על ברכיו האינסופיות ומחבק אותם חזק חזק, שלא
יברחו...
|
ומה עכשיו?
אתה מתגייס. הולך להילחם באנשים הרעים. להגן... על מי?
עלי?
לא, לא ממש.
|
|
|
"אחי, איזה מזל
אתה?"
זובור של החולים
הותיקים במחלקה
האונקולוגית. |
|
