|
shemmishpacah@walla.co.il
שם משפחה נולד בשם שם לפני כמה שנים, באיזשהו מקום
בארץ. מאז הוא עשה כל מיני דברים, אך רובם ככולם
קשורים בצורה רופפת למדי לכתיבה יוצרת. ניחוש מלומד
יאמר לכם שכאן מגיע אבל, ואכן רצה המקרה, ושם שירבט
לעצמו מילה או שתיים. מסתבר שאותו המקרה רצה גם שהוא
ישמור שרבוט זה, ועוד מסתבר, ששם נהנה לשרבט, וכך
יצא שהוא כתב לעצמו מיני סיפורים שבדה מליבו הזורח.
לא מכבר החליט להראות מצירותיו, שנאספו עם השנים
למכריו הקרובים, ועתה הוא מעוניין לתת להן במה,
ולקבל ביקורות ממכם הקוראים.
ההתעניינות בו לא פסקה גם כשהגיע אל בין כותלי בית-החולים,
חדר-האשפוז שלו הפך מוקד עלייה לרגל לעיתונאים מכל קצוות הארץ.
אף אחד לא יכל לצפות את תגובת השרשרת שיחולל הסיפור שהגיע
להמון הרחב
|
בחוץ פיזזו הציפורים ובמקוריהן צווחו להן תולעים נגוסות,
הציפורים פרשו כנפיהן, ועופפו להן לדרכן במבנה שיצר את המילה
שלום בשמים
|
ותחצוב בלעם להבות בסלע, ובאבן ובעפר ובפרי ההדר, והאדם עץ
השדה, וירעם הרעם ויידבקו הרגבים ויאבק האדם וישתלח בבוראו
ובצרים עליו להשמידו, וינחל תבוסות,
|
היא פוגשת את גבר חלומותיה, היא מבלה איתו, נהנית מכל רגע,
מרגישה בטוחה איתו כמו שלא הרגישה עם אף אחד בעולם
|
יחד עם ספרי הלימוד והקפה מלפני שבועיים - שעכשיו הוא אכן בעל
ארומה ייחודית, גם החומוס הצטרף ל"פרטייה" ולבש את קרום שלושת
החלקים המהודר שלו, והדג הצליח להתייבש ולהתקפל כך שעכשיו הוא
מגיע עם הפה לזנב
|
זה ברור מה שקרה שם, המלאך ששמר עלינו היה פטיש. הוא לא נתן
לאף אחד, אפילו לאלוהים לפגוע בנו.
|
, הגיע למסקנה המתבקשת שהתמורה לא שווה את המחיר, הוא רצה לקום
וללכת, אך רגליו לא צייתו לפקודותיו, ובכעס מהול בתסכול נזכר ש
|
דוב נמלים ענק נשבה על-ידי שבט נמלים אדומות אפריקאיות המתמחות
בשטיפת מוח היפנוטית עמוקה, הדוב האומלל שוכנע מעל כל צל צילו
של ספק כי
|
כרמן היתה בטוחה שעוד רגע קט תכבה השמש והאדמה תפער את פיה
ותבלעה - היום הזה היה מקולל, אמש עוד הלכה לישון מחוייכת לאחר
10 שנים בדיוק של שלווה ואושר בכל פינה כשלפתע הכל התהפך,
|
כשעצב מזדחל לו פנימה,
מסתלק לו האושר
|
כעצים בשלכת
אילנים עזובים
|
נבטת לה תמונה
פסטורלית, סגלון פורח
|
נסחפתי, וכשנסחפים במערבולות, יש לשמור כוחות לשוכן, כלומר לא
להתנגד ולהמשיך לזרום עד שיחלשו, וילכו כלעומת שבאו
|
ואולי הכי כואב:
הוא ידע שאף-אחד, אבל אף-אחד לא יבכה עליו.
|
כי זה שקר, שקר בו טמונה הוויתי. יום יום אני חי את אותו ט'
בטבת. אולי אם הייתי קצת יותר מרוכז, אולי אם הייתי מפעיל קצת
יותר מאמץ בכיוון חבל הטבור במקום בבעיטות
|
היא לא יכלה יותר ללכת, ומדוע ללכת?
|
|
|
צר לי!
הבתולה למגודל,
שלא הצליח
לבתקה... |
|
