"בן כלבה"... את שאלתיאל ירקו היישר אל מדשאות
הקיבוץ הירוקות מצבע נגד חלודה וקרעי מזרון ישן, אי
שם בסתיו האפלולי של שנת 1983. דפיקות בדלת מפחידות
אותו. הוא אוהב לישון עד מאוחר. שונא להתעורר מוקדם.
ביצע מעשה מגונה בארנב ומרמיטה. נשמע כמו אחד
מאיתנו...  
נשיכות עכברושים ועקיצות פרעושים לא השקיטו את נפשו
הרכה, והילד יצא לחפש את מזלו אי שם בחוץ... האם אתם
יודעים מה שם בחוץ, ילדים? הלוא זהו הבלוע הרשע וצבא
חתלתוליו!!! שאלתיאל רעד. "מי הוא זה המבקש
לטבחני?", שאל, אך אין קול ואין עונה- הוא נושם
בכבדות את פירורי מזרונו הישן והתפורר... פקעת של
שערות עפה לה בגובה העיניים, כתוצאה של הרוח
מהמאוורר! התעורר שאלתיאל, התעורר!

=======================

היי חבר'ה,
הורדתי את הטקסטים. כולם התפרסמו בפנזינים
"הקורמורן", "כלב ציוני" ו"ילדות עשוקה". אני כבר לא
מתפעל את הדפיוצר. אבל הפנזינים זמינים, למי
שמתעניין. אם את/ה מתעניין/ת, בא כוחי זמין במייל
xyossix@gmail.com
רוקנרול בייבי
איתמר

ביקור חוזר בלשכת גיוס באר שבע אוטוביוגרפי ..."הג'ינס הקרועים והמרופטים ביותר שלי, חולצה לבנה, מלוכלכת ומוכתמת ועליה ציורי גולגלות - הייתי צריך לחזק אותה בסיכות בטחון, נעלי הבית "קיפי" המרופטות שלי (קיבוצניק עד הסוף המר), ומעיל הדובון הוותיק שלי שנמצא עלי שמונה חודשים בשנה מאז כתה ו'"...

מתוך ההקדמה ל''כלב ציוני'' זו הפעם הראשונה בה אני מעז לחשוף את עצמי כה בגלוי, ולעמוד בעוז בצד של "הרעים", ביודעי שאין מנוס ואיני יכול עוד להתכחש לעצמי. שאלוני מתי קרה השבר, ועניתי: במסע לפולין, כשבאחד הימים ביקשתי מראש זמן חופשי ע"מ להיפגש עם שארי בשר שנשארו בוורשה.