|
shayli19
ועפה, כמו שתמיד אמרו עליי.
אל מקום אחר, שם לא הכירו.
אותי, כמו שאף פעם לא ראו,
הם לא טעו, אני עפה.
|
אולי היא תתרומם, והסחף יחלוף,
הרוח תתייצב, תפסיק אותה לרדוף.
אולי רק זיכרון ושקט של אחרי,
זה מה שיישאר, כשכל זה ייגמר.
|
עיניים ריקות, שעוקבות אחריך,
ידיי צל כבד התרות צעדיך,
הסתובב והלך, תם ונשכח,
החיבוק האחרון... החיבוק האחרון.
|
הזמן פועם בי, אבל הלב שותק,
אני נחלש אך מתחזק,
השמש קמה, ומציפה בה,
האורות מהדהדים...
רוצה לדעת, וגם לגעת...
הלב פצוע מבפנים.
|
את רצית להמריא,
רק לנסוק להפליא,
בלי ליפול שנית.
עם זוג הכנפיים,
|
את ידעת עמוק בפנים, שנכנסת למלחמה,
אופי כה תמים, שכשל במערכה.
כעס שהכניע, גופך הפך למשותק,
וברקע זכרונות, שבים אלייך ממרחק.
|
תמיד טיפחת לך גם תקוות,
לא ניפצת לך אשליות,
בצד הזוהר הקסום,
לא הפריע לך לא כלום.
ורעדת מכאב,
לא רצית להתאכזב..
והתרגשת... או או או
|
רצינו שוב לחזור,
להתחיל מחדש,
ממש כמו תינוקות,
במנעד חזק חלש,
בציפייה שוב לחיות,
להבעיר ת'לבבות
|
אני כאן, זה הזמן,
לשנות את כל מה שרציתי,
אני כאן, יש עוד זמן,
להגשים חלומות שקיוויתי.
אני כאן, לא אלך, אחכה,
בדיוק לרגע הזה,
שחיכיתי לו כל השנים.
|
בימים קרים של חורף
לא הצליחה לפלס דרכה,
ורבים הפנו לה עורף,
והיו כאלה שניפצו דמותה.
|
אני רוצה לחוות את אותו הרגש,
אחר הקול הפנימי שלוחש לי חרש,
לחפש את הדרך שמובילה אלייך,
בכל יום מחדש.
|
צועדים הם באש הלהבות, גופם נמס,
בין מדורי תופת מתהלכים, כמייחלים לנס.
עיניים חוזות, פגזים ותעתוע,
ודמעות שזולגות, דמעות של געגוע.
|
כשהכל ייגמר, כשירד המסך,
ודמעה שוב תרד, אל הלחי, סתם כך
והלב שוב ירגיש, לא יהיה עוד אדיש
נדע בלבנו, נדע בתוכנו
שהגיע הזמן לאהוב.
|
ובין פעילות זו או אחרת בשטח הבוער,
אתה לעולם לא שוכח, תמיד זוכר
שאתה נציגינו, נציג העם.
|
"לא חדלת מהמבט,והחיוך המתפתל,
וחיפשת לך מחסה בצד הרגש האפל."
|
ברחוב לי מרצדים,
החיילים עם המדים,
והשביל הכה מוכר,
פתאום הפך לזר,
כל הפנים והשמות
צפים צפים הזיכרונות.
|
והנוף שהתחלף, כמו מסך, ברצף שט,
תקווה למתוח את הזמן, בנשימה אחת, לאט.
להחביא את הכאב, לפרוץ אל העולם,
אולי בפנים, אבל בחוץ כולם שבים למסלולם.
|
מלחמה בפתח וחושך ליד,
זועקים הצילו ביחד ולבד.
באותו מקום סגור, ואפל,
מנסים להיות גיבורים.
אך כל יום מניב הפתעה אחרת,
ומגרש תקוות לשקט בבקרים.
והעולם שותק.
|
|
טוב, תראי,
בתיה... לא
התכוונתי להעליב
אותך. לא, לא
אמרתי שאני
מתחרט על מה
שאמרתי. אני
עדיין לא חושב
שאת יותר חכמה
מהנעל השמאלית
שלי, אבל לא
התכוונתי להעליב
אותך, התכוונתי
לעזור לך להגיע
לאמת.
(מתוך ספר
הציטוטים
המפוברקים
המפוברק) |
|