|
אני גמרתי קודם, המשכתי בחיוך מזוייף כשהמחשבות שלי בכלל בלונה
פארק ממול. גם הוא גמר.
ישבנו מאחורה בוהים באוויר, הוא ניסה לדובב אותי ואני רק
חיכיתי שיבקש לעבור שוב קדימה, הוא ניסה לגעת שוב - "זה לא
משהו אישי, אני תמיד שותק". חיוך.
|
מאז אני לא יכול להפסיק לחשוב שאני חיי באותו חלום שלה, שהיא
והאורי שלה עומדים עכשיו בצד משקיפים, הוא מראה לה כמה
הדרדרנו, כמה אנחנו נוראיים ואיך אנחנו והעולם בכלל נראה כי
היא כבר לא קיימת.
|
כבר הפסיק לדבר, לשאול, לשתף
עכשיו שאני מוכן לדבר
דווקא עכשיו שהזכרון מעורפל
ואולי לא דווקא אלא בגלל.
|
והלב דופק בלית ברירה
מתחזק ודופק בשמים או באדמה
|
גליל פלסטקי מסתובב
מחכה לשמוע
"אוהב אותך"
|
|
|
סליחה...מה
השעה?
סתם אחד חרמן |
|
