|
הַרְאִינִי אֶת הַנֶּחְבָּא בֵּין שִׁכְמוֹתַי
הַמְּצַמְּחוֹת כְּנָפַיִם
|
רוֹאֶה בָּךְ דְּגִיגִים
כִּבְמֵי בְּרֵכָה מוּפֶזֶת
אַתְּ אוֹר, וְאַתְּ צֵל וּמַיִם צְלוּלִים
|
אַתְּ פִּזְמוֹן חוֹזֵר
מְזַמְזֵם אוֹתָךְ בְּשֶׁקֶט
כְּלוּם כְּבָר לֹא קוֹשֵׁר
וְהַתְּמוּנוֹת נֶאֱלָמוֹת
|
אִשָּׁה עַל הַמַּשְׁבֵּר
וְשִׁיר בּוֹכֶה נוֹלָד
|
אִם אַהֲבָה אַתְּ מְחַפֶּשֶת
תְּקַלְּפִי עַצְמֵךְ עַכְשָׁו
מֵאֱלוֹהִים, הוֹ אֱלוֹהִים
וְאָז נֹאהַב
|
כך, בינתיים, מבטים אוחזים כטנגו אחרון
ומצטלבים ונפרדים, ומצטרפות לנו דקות מתוקות
כן נעים לנו הסתם, רחוק כל כך מהגיון
וכל השקט הלוחש של התחלות, יכול עוד לחכות
|
מִישֶׁהוּ אוֹמֵר אֶת הַמִּלִּים שֶׁלָּךְ
מַשֶּׁהוּ בָּרֶגַע הוּא מֻשְׁלָם
מִישֶׁהוּ כּוֹתֵב לָךְ אַהֲבָה
אַהֲבַת אָדָם
|
|
רגע!
אני לא מבינה!
כל האנשים האלה
שחותמים בסוף זה
לא באמת?
מה! כולם זה
אותו אחד??!
לא יכול להיות
מה איתי,
אני לא הם!
אמא אדמה, בעוד
התפעלות מהבמה,
פשוט לא מאמינה
שזה קורה לה |
|