|
לגמתי מהיין, ובעודי מתענג על הטעם הנפלא, הגנבתי מבט אליה.
אני כבר יודע מה אני רוצה, חשבתי מבלי להזמין דבר.
בראשי כבר יכולתי לטעום את הטעם השמימי, ובמציאות אחרת, גם
הייתי טועם לולא אותה בעיית כשרות.
|
זה היה עוד יום רגיל ושגרתי, התעוררתי ב 12:00 בצהריים, נכנסתי
למטבח, הכנתי תה עם נענע, ופניתי לעבר הסלון.
אין בדיוק הגדרה גורפת על איפה ומהי המדרגה הכי נמוכה וגרועה
על הסולם, אולי יום אחד אני אפתח איזה סולם בינלאומי, מקביל
ריכטר שכזה, שיגדיר בצורה ברורה
|
הוא לא היה וגם לא הצטייר כתולעת ספרים או מבקר ספרותי מן
השורה אך ההכרזה על הספר הטוב ביותר שקרא מעודו סקרנה אותי,
למרות שחשבתי שאולי היה זה הספר היחידי שהוא קרא אי פעם, ולכן
ההכרזה המרשימה.
|
"שים עניבה, תתלבש יפה, תבוא כמו בן-אדם" אמר לי צ'ומפי. "עם
כל הכבוד, אני חושב שצריך להיות לי נוח" אמרתי. "כולם ילבשו
עניבות, תראה קצת כבוד" השיב צ'ומפי בעקשנות לא ברורה. "אני
לא!, וחוץ מזה אני לא חושב שהיא תשים לב אם אני לובש עניבה או
לא." השבתי בציניות
|
"השעה כבר 22:30 ואני שוב פעם מאחר", אמרתי לעצמי, " מה יהיה
עם האיחורים שלי? אף פעם אני לא אגיע בזמן?".
מסיבת יום ההולדת התחילה לפני שעה, ועוד יש לפניי חצי שעה
נסיעה, "בסוף החבר'ה עוד יפוצצו אותי."
האוטו השמיע שני צפצופים, פתחתי את הדלת ויצאתי בפירפור צו
|
השעה 18:12 ואנחנו שוכבים כאן כבר בערך 50 שעות, אין משהו
מעניין, עדיין אותו רועה צאן צועק על הכבשים שלו.
|
אם לא היה לי שבב של אופטימיות, כל מה שהיה צריך זה קצת אומץ
ולא הייתי כותב את השורות האלו. הייתי עובר הלאה ומוחק את הכאב
כמו שמוציאים גידול.
|
|
|
שורה שמינית,
כסאות 1 עד 4
גרפומן
הסלוגנים
בימים שבהם עבד
באולם קולנוע |
|
