[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שרון ממם
...


אל היצירות בבמה האהובות על שרון ממםאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי שרון ממם
.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
היה היתה נסיכה.
טוב, היא לא באמת היתה נסיכה.
לא היתה לה ממלכה של ממש. היא חיה ביער. לבד.

אני זכרתי אותה, עוד מלפני כולם, הייתי היחיד שהכיר אותה, אבל
זה היה מזמן, עוד לפני שהיא התחילה להיעלם.

עדיין לא דיברתי, היה לי נחמד להקשיב. שבוע וחצי והכל בפנים,
כל השאלות, הכעס, הבלבול, הרגשות, התמונות. שבוע וחצי. החלטתי
שאני חייב לדבר, או שאני אשתגע. ידעתי שבשניה שאני אדבר הכל
ייצא. אני אצטרך לספר את זה למישהו שאני סומך עליו, שיקשיב לי
ולא ישפטו אותי.

אמא ואני מאוד דומות. שתינו אוהבות קניות ומוסיקה, שיחות
ארוכות על שטויות ובתי קפה טובים. אנחנו אוהבות מתוק- אבל לא
יותר מידי. ושתינו אוהבות ספרים.

"אמרת לי שאני לא אמות" היא אמרה בקול חלש, קול שבקושי הוא
הצליח לשמוע "נכון, אמרתי" הוא ענה.

'בום!!'
שוב פעם הרעש הזה של הטריקה. הטריקה הנוראית והחזקה הזאת, אבל
כבר לא התרגשתי, כל הזמן אנשים נכנסים ויוצאים פה, בין שתי
הדלתות והמסדרון הקצר הזה, מסדרון קצר אך עמוק, הם פוחדים
לטבוע בו, או להיתקע בו, אז הם יוצאים. נכנסים ויוצאים. כל
הזמן.

אתמול בלילה, לפני שהלכתי לישון, אמא סיפרה לי סיפור. סתם
סיפור. היא באה אלי, כשאני במיטה, התישבה ליד רגליי ופשוט
התחילה לספר, כאילו חזרתי להיות ילדה קטנה שמספרים לה סיפר
בשביל שתוכל להירדם.

במקום להגיד שאתה אוהב, נתת לי שרשרת מתנה. שרשרת של חצי לב,
עם השם שלך.שמת לי אותה סביב הצוואר, ממש כמו רצועה. עכשיו
כולם ידעו - אני שלך.

התיישבתי על הדשא, מסתכלת על השמיים. התחלתי לבכות, 'למה זה
תמיד קורה לי?' חשבתי לעצמי. למה אני תמיד חייבת להרוס הכל.
תמיד.

. תמיד אמרתי שאם אני אי פעם אהיה כמו דינה אני בחיים לא ארד
על כאלה שברמה יותר נמוכה ממני, ההפך, אני אעזור להם להיות
יותר עם החברה שלי.

לא תמיד אהבתי לישון. אפילו שנאתי את זה. כן, שנים שפשוט לא
יכולתי לישון יותר משעה-שעתיים. פשוט לא יכולתי.
אני לא זוכרת בידיוק מתי זה היה אבל אותו לילה שינה את חיי. או
לפחות את חיי הלילה שלי.

היא היתה ילדה של גשם, היא אהבה אותו יותר מכל דבר אחר, את
גשם, כשהוא ירד היא היתה שמחה ותמיד רקדה ושמחה בו, היא היתה
אז צוחקת צחוק מתוק, שרק שמעו אותו בגשם, היא היתה הילדה שלו,
של גשם.

"תסתכל על התאריך." היא כתבה, "אתה מבין? כל בן-אדם שאני אשאל
יגיד- סתם תאריך, או אולי יום הולדת או יום אירוסים או משהו,
אתה מבין, אף אחד לא יגיד שזה תאריך שחור, תאריך רשע, תאריך
שבו נקרע עולמי לשניים."

ישבנו ככה, יום שישי, וראינו סרט ישן בערוץ 4. לא היה לנו משהו
יותר טוב לעשות, חברה של יותם בידיוק החליטה שהם צריכים "חופש"
אחד מהשני, ושלומי חבר שלי, עדיין היה בצבא.

"ישראל!" הבטתי בשעון - רק 11 בבוקר. עוד מוקדם מידי לקום,
אחרי השמירה אתמול. יש לי עוד כמה שעות לפני השמירה הבאה. למה
שמישהו יקים אותי עכשיו? חזרתי לנסות לישון, אולי יראו אותי
ככה ויעזבו אותי בשקט... אבל זה המשיך.

הוא דווקא לא רקד עם כולם, הוא עמד שם, בלי לזוז. הסתכל עליהם,
לבוש שחור כולו. הוא נראה לי מוזר, מעניין, מושך. אני טיפוס
סקרני בטבעי, הלכתי לבדוק מי הוא האיש בשחור.

אם הייתם רואים אותי ואת דני, סביר להניח שהייתם מנחשים שאנחנו
אחים תאומים. אנחנו יחסית דיי דומים. למרות שהוא בן ואני בת.
יש אנשים שחושבים שתאומים צריכים להיות אותו דבר, בהתנהגות,
באופי, במראה, בכל. אבל הדבר היחידי שהיה משותף לי ולדני היה
המראה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
צמד שירים
16 שנים
מתוכם 10 חודשים
המון זמן איתך
יותר מדי זמן בלעדייך

I'll let you go
Don't need you no longer
I'll let you out
But I need my heart back

I don't really care
That I'm on my own
I really don't mind
That nobody calls

Would you like to take a walk
Into my mind
Inside my heart
I would love to
I would love you
Just come inside and you will see

This might be the end
Of all the things we said

You don't need no words
To keep me close

Your helpless little girl
Calling for you
Needing you close
Forever

I wanna be with you
From the morning to the night
Until we get to paradise

I'm leaving you all
Never coming back
It's the end of my world
The end of my life

You try to keep it steady
You convince yourself its right

A little sweet girl
in this cruel cruel world
and she'll fall
She will cry
You stand beside
and let her die

It was all okay
I got it all
Had it all

הו, אביר יקר
תווי פניך היטשטשו
ואתה נראה כמו לא מוכר

אני רוצה שעיני יפגשו בך
ביחד עם הקרן אור הראשונה

להתראות אהבה מתוקה
מהולה בדמעות וכעס
להתראות אהבה מתוקה
אני עוזבת אותך
לבדידות

יש אהבות
שמספרים בסיפורים
ורואים בסרטים

אהבה
האהבה שבי בוערת
הלב שלי עדיין איתך
אבל בלעדיך אין לי דרך
אל שביל האהבה

אולי זה היה המבט
הידיים המלטפות

אומר לך שלום
ואפרוש כנפיים אל התהום
אל מקום חשוך, אפל ומסתורי
שם אמצא שוב את ליבי
שלקחת, ושברת וקרעת מבפנים
השארת אותי מלאה בכתמים.

עוד אלף אנשים שלא פגשתי,
אך זה לא אומר שאני אחפש,
או אפגוש את הנכונים שבם.

תמכור את הגוף שלה בשקל
את הנשמה בשביל הזבל
שאתה
ואתה מכניס אותה פנימה
ללא דרך חזרה

אילו הייתי אומרת לך לבחור
בין הכאב שלי ושלך
מי מאיתנו יהיה מאושר
האם זו אני, האם זה אתה

אהבה
אבל כשאת מתקרבת
ומחבקת חזק
אז אני רוצה
להתרחק
כי כשאת יותר קרובה
אז אני מרגישה יותר
לבד

תגיד לי שאתה אוהב אותי
תגיד לי אם זאת האמת
תספר לי על העתיד שלנו ביחד
על איך שהכאב בלב לא ישאר לתמיד

בתור לוועדת תלונות העליונה
תלונות על החיים
עומדים שם אנשים
מוזרים
משונים

תראו אותן
יפות
חתיכות
עומדות להן בשקט

וגעגועים לאהבה
זאת שהיתה, זאת שהלכה
געגועים, געגועים, געגועים

אם אי פעם תפנה אלי
אם יקרה ותתייחס

הדברים שבתוכי
השמחים,
הכואבים

הם בכלל שכחו את הפעם הראשונה
הם כבר לא זוכרים את הקסם
אך הם יודעים שפעם היה
משהו מתוק שם ביניהם

דור שלם רוצה שלום
דור שלם רוצה תקווה
דור שלם רוצה לדעת
שיש למה להקים דור הבא

אני שמחה בשבילכם
שאתם מאושרים

האיש שביער
האיש שלבד
יושב לו בשקט
לא עושה דבר
ואומר
אני הכי מאושר בעולם

בעצם אלה החיים שלי
החיים שלי הם שיר

היית איתי
ולרגע הייתי מאושרת
היינו ביחד
ולרגע היה לי חוך על הפנים

היא נשברה
הילדה שבי
החליטה שהיא לא יכולה יותר
ועזבה

שיחת טלפון קצרה
שהביאה את הבשורה
והכל נגמר
והלב נשבר

אני עכשיו עומדת מולו
ואתה לא כאן לידי
נשארתי לבד
עם הצבע על ההדק

לפחות ברגעים האלו
תתנו לי את האמת

אתה עומד מולי
כולך אלי

זה לא השיר
שחשבת שאולי תקבל
זה לא בידיוק
מה שחשבת שאולי תקבל

זהו חלום מתוק
שלתוכו אני נכנסת
חלום רחוק
שממנו אני נופלת

אני רואה את עינייך
וחיוכך העצוב
אני יכול להבין
ויכול לעזור
רק תיתני לי להיכנס
עמוק לתוכך
רק תיתני נגיעה
קלה בגופך

דווקא לילדה עם כאלו נטיות,
יש ורידים בולטים מדי
ודווקא כשהמחשבות הכי מקצינות
הם יוצאים יותר אל עבר הגבולות.

הכאב החד,
המפלח.
הכואב.

את החיים נתנה לי אימא
אחרי ששלה נהיו מאושרים
ביחד עם אבא
הם עשו חיים חדשים

כשעזבת
השארת אותי לבד

כשרוני התחילה לדבר,
הכל פשוט יצא.

אף פעם לא אדע
כיצד אני ארגיש
כשאני בזרועותייך
עוטפות אותי סביב

אני מנסה בשבילך
להיות הכי טובה
לנסות להחניק את הדמעה
שתחשוב שאני חזקה

לו הייתי יכולה
לתת לך את השמחה
לתת לך את האושר

כל מה שיכולתי לבקש
נמצא בך

כבר אין לאן לברוח
אני לכודה בלהבות
האש שבך בוערת סביבי
עוטפת אותי חזק
עוטפת עד מחנק

לקחת ממני הכל
כל רגע מתוק
כל זיכרון
כל חיבוק

היא אמרה לי
שנמאס
אני יותר מידי מוזר

הייתי שמחה
וזה לא היה מזמן
הייתי מחייכת
ככה סתם

ישבנו קרובים מחובקים, מחכים
שהסוף יגיע
אבל הוא לא בא
אולי לא שמע את הקריאות

מי אתה
אשר לא קמת
ולא עשית דבר

עשית לי טוב
אך אני הרגשתי רע
היה קל לאהוב
ואז משהו נקרע

בלי כנפיים
בלי הילה
המלאך שלי

ואם כבר לוקח
אז שיקח גם אותי
השארת לי גוף בלי נפש
ורגשות רק של כאב

לב פצוע
לב כואב
בואו את כל הלבבות לאחד
ללב אחד של אהבה
שיעצור ת'מלחמה

מסע ארוך ומייגע
תיק כבד על הגב
כמה דברים שרצית לקחת
כמה דברים שהיית חייב

מסתכלת מלמעלה
הם יושבים ובוכים
מבקרים את הבית
מטפלים בהורים

מסתכלת על עצמי
עם החיוך על הפנים
עם העיניים הנוצצות
זה הכל כל-כך אמין

אני יושבת לי לבד
מסתכלת עליה

מה שאני בעצם רוצה
משהו פשוט
זה לא אגדה

אני זוכרת איך סיפרת
זה אפילו לא היה מזמן
על איך אתה שמח
על איך מצאת ת'אחת

תסתכל על עצמך
ותגיד לי בכנות
ככה אתה רוצה
את חייך לחיות

נפרדים
חוזרים אל הבדידות
חיים על זיכרונות ישנים
מנסים להיזכר בכל פרט אפל
שהאש שבלב לא תפסיק לבעור

בעיניים עצומות
בלי בכלל לראות
יפגע בי החץ שלך
ישר לתוך הלב עמוק

מאיפה אתה באת
והצלת אותה
איך אתה הצלחת
לתת לה את התקווה

הסוף מגיע
דופק על הדלת
זה הזמן לעצור
הזמן לעזוב

כשאתה מנשק
אני עוצמת עיניים
ומדמיינת סיפור אהבה.

הגשם שמלטף את פנייך
או שאולי אלו דמעות עינייך
שאת מנסה לכסות
אך את עצמך את כבר לא יכולה לרמות

כשנעשה אהבה
בין העננים
ניגע בשמיים
נגמור עם הכוכבים
עושים אהבה בין העננים

עזבת
ולא בא הכאב
עזבת
לא היו צביטות
וכלום לא נשבר

עכשיו בבקשה
תתנו לי את השקט
לאסוף לבד את השברים

אם אני אסתכל
כך לתוך העתיד

פעם ראשונה שאני יכולה להגיד
שטוב לי בחיים

הוא שוכב שם
מולך
לא יכול לזוז
פצעיו מדממים

אני עומדת מולך
אקדח בידי
אתה צוחק

פה הם נקברו
אך העצים ירוקים
והדשא צומח מעל

גם כשאמרנו
שהכל ישאר
גם שקבענו
שלתמיד נהיה אחד

רגע של ציפייה
לפני שאתה מגיע

אנוכיות
לרצות אותך קרוב
רק לעצמי

דפיקות לב מואצות
והראש קצת מסתחרר
גוש חנק בגרון
והכל רק מתחזק

כמו ברכבת הרים,
הלב נמצא,
רק רגע אחד למעלה,
ואז ירידה.

איך כותבים מכתב פרידה?
איך כותבים שיר?
איך בעצם נפרדים?

שהשמיים לא יבכו לי
כשיגיע כבר זמני
שיקחו אותי מכל הסבל
ותיהיה לי בקשה אחרונה:
רק שהשמיים לא יבכו לי

שוכבת איתך
מסתכלת על התקרה
אתה מביט בי לרגע
וחוזר לעצמך

אני מסתכלת עליו
מהלך לו פה
בין בני אדם
כאילו הוא אחד מאיתנו
כאילו הוא לא היה שם

שיר של ילדה
ילדה קטנה
ילדה תמימה

שכחת אותי
וגם שכחת לספר
לי
ששכחת
ואני עוד מחכה
ליום שתזכר
ותתאהב בי
בחזרה

השנה שעברנו
שנת אהבה
שנה של אכזבות
שנה של שמחה

שתבין
זה לא שאני אומרת
שאתה משקר

אם רק תביני
שלא התכוונתי
תביני אולי
שניסיתי הכל

מה יש לך ילדה
כל-כך אדישה
לא איכפת לך מכלום
לא שמה על אף אחד

הכל היה בסדר
שום דבר לא נראה לי רע
אני ואתה
ידידות נפלאה

כעס
תחנק
כשתמצוץ לי את הדם

התמונה כמעט מושלמת
נשאר עוד פרט קטן
רוצה לבקש אך פוחדת
שלתמיד תישאר כאן

יצאתי לחפש
את התמימות האבודה
זאת שהיתה לי
זאת שנעלמה


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
למה כל כך חשוב לך
להראות לכולם כמה את חזקה
להראות שאת לא נפגעת
להראות שעל כולם את יכולה

נמאס לי ממנה
נמאס כל כך

תקטוף את עלי הכותרת שלי
ותגיד לי בשקט
she loves me yes
she loves me not
תשחק איתם
ותקטוף.




אל הארכיון האישי (35 יצירות מאורכבות)
אלף כבאים לא
יצליחו לכבות
אותי!
להכניס אותי
למיטה, אולי.


תרומה לבמה





יוצר מס' 1702. בבמה מאז 28/1/01 4:17

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשרון ממם
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה