|
זוהי הדלת האחורית אל חייה, הדלת הראשית אל ליבה.
מכל מה שעובר בראשה, בעיקר ברגעי החולשה.
אם תקראו ותגיבו אולי גם תזכו להכיר. לא מבטיחה
שתצליחו, אף אחד עוד לא פרץ את המנעול הבלתי
שביר....
הסתכלתי מעלי, שמים. הסתכלתי תחתי, אדמה. הסתכלתי בעיניו,
שממה.
כאילו שנפש לא הייתה. גוף ריק ועיניים מתות. כאילו הוא איננו
בפנים.
פתאום מתעורר. נרתעתי. הוא מצמץ ופקח שתי עיניו שנית.
|
הוא התקרב אל הדלפק, רוכן לעברו של אלווין. לוחש באזנו: "הבאתי
לך קופסאות. תמלא לי אותן בבקשה ברומנטיקה. יש לי די כסף לשלם
לך."
|
עוד זריקה של מציאות לורידים, עוד שניה של התנפצות מבפנים.
עוד מילה ששוברת לאט, עוד תהום שקרובה כמעט
|
וצמרמורות בגוף עוברות, מן רחש בתוכי
דאגה נובטת ברגע שרירותי.
|
צועדים על החוף במרץ, זה לצד זו.
מדברים בלי הרף, משפט שלי, משפט שלו.
הוא אומר שהנוף רומנטי, מתאים לערב של חצי שנה.
אני נזכרת באירוע דרמטי, שממנו הכל השתנה.
|
ושקט קטן בתוך רעש גדול,
הפינה הקטנה שמסבירה את הכול.
|
להביט לאחור ולראות אותי, מיואשת.
ולהסתכל בי עכשיו, ולראות איך שאני מתאוששת.
|
אלבום תמונות, דלת שנפתחת ונסגרת.
מראות קשים מנשוא המרצדים מול העיניים,
אי אפשר להפסיק להביט.
|
אולי אם הייתי אחרת,
האשליה הייתה מציאות,
החושך היה אור
והיאוש היה הופך לתקווה.
|
ואיך שבכל נשימה אתה שם ופועם בי
ובכל נגיעה אתה צף ועולה בי
מסתנן דרך כל המחסומים שלי
עוצר את הזמן שלא נותן לי לנשום.
|
בסוף הזמן, כשהעולם יפול,
ולא ישאר כאן שום דבר מלבד חול,
אני אשב כאן, בוכה מול הקירות,
אתמרמר על כל מה שיכל להיות.
|
קצת מפחיד ברגע אחד לאחד נפשות.
לב פגוע נתן מחילה, והתחלנו את הכל מהתחלה.
|
נעטף במסכות אין ספור.
מחייכות אחת-אחת.
לא נותן לגשת, לא נותן להתקרב.
רק מכאיב ומכאיב - רק מוסיף וצועק
ובסוף מסתבר שאתה מתפרק.
|
את היית המפלט, החלום
המקום שהוא רק שלי
להגיד הכל בלי בושה
להתפרק ברגעי החולשה
|
לפעמים בא לי להיות מישהי אחרת,
יותר יפה, יותר מוכשרת.
יותר מצחיקה, יותר נאהבת,
יותר כמותה, במילה אחרת.
|
אני רוצה אותך לידי,
מתוק ומשגע.
רוצה אותך אוהב,
כמו שרק אתה יודע
|
רצתי אליך, קפצתי, חיבקתי
נישקת אותי ואיך שהסמקתי.
שיערך הזהוב מצד לצד מקפץ
כשחיוך ערמומי אל שפתיך פורץ
|
לנשום, לרקוד, לעוף, לצחוק.
לחייך אליך חיוך מתוק.
לקוות לטוב, בלי פחד מהרע
לדעת שנגמר אבל אין ברירה.
|
לשכוח את הרגע שהצטלבו המבטים.
לשכוח את הכל, לאבד את התקווה.
לא להשאיר פירור מהאהבה.
|
אתה הרעל שהכי קל לי לבלוע
מחליק לי לגרון מוסווה בטעם האהבה ובשקרים מלטפים
|
כל האור הנמצא בחוץ
לא יצליח לפרוץ דרך העור הצרוב
דרך השביל הסדוק
אל ליבי.
|
אני רוצה אני דורש
אבל נשאר עם מה שיש
|
עד סוף היאוש, עד סוף התקווה
עד שיהיה טוב, אני מקווה.
עד שתתרגל לרעיון שלך ושלי
עד שסוף-סוף תהיה פחות רציני.
|
רומנטיקה בקופסאות,
נמכרת בחנויות.
כל כך קל להשיג אותה היום
כל כך חבל שזה לא הרגע הנכון.
|
תן לי לבטא בלי מילים
את מה שנמצא כ"כ עמוק
תן לי להסביר בלי צלילים
את מה ששובר את הצחוק.
|
עוד שיחרור צעקה,
עוד בריחה לשתיקה.
עוד מילה אחת באוזן,
עוד כאב קטן בלב.
|
ואני חושבת עליך בעצם,
איך זה לא לקום אתי יותר בבוקר. אף פעם.
אחד הדברים שאתה הכי אוהב. או אהבת.
איך זה להתעורר לידה, ולדעת שזו היא?
איך זה מרגיש? איך זה מרגיש שזו לא אני?
|
תהיה גבוה יותר, והאישה תנעל עקבים, ותמיד תהיו שניכם יחד עם
חיוך על הפנים. ותקבל את כל מה שרצית, כל מה שלא יכולתי לתת.
כל מה שהכי רציתי, באמת באמת באמת.
|
כמו הכתם החום על ה"אולסטאר",
שום דבר כבר לא יתקן אותנו,
ינקה את הטינופת שיושבת בינינו
קצת מעלינו, קצת בתוכנו.
|
זה כואב, אתה יודע?
להסתכל בתמונות שלנו,
בדברים שכתבת לי,
בכל מה שהיה לנו,
ולהגיד 'ניחא... היה ונגמר'.
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
מה טוב היה לאדם
הראשון: בכל פעם
שאמר משהו
מחוכם, יכל לדעת
שהוא הראשון
שחשב על זה |
|
