|
 
עדיין מחפשת את דרך האבנים הצהובות
לא רוצה להקיש בנעלים האדומות
כותבת, שקט, מגירה
מפענחת מה יהיה הצעד הבא
בודדה בעולם מלא, גוררת ונגררת.
|
גשם בחוץ מנקה את הרחובות ואת יוצאת אל הדרך.
שמיים אפורים ללא ציפורים אבל הריח עוטף כמו חיבוק.
|
ניסתי לשכנע את העולם להיות כזה, קמתי בוקר אחד ואמרתי לעצמי
"אני משנה את העולם", ידעתי מה אני רוצה והחלטתי להסתכל על
המקום הקיים מאילו פנימה ולהבין מה לא נכון שם? מה חסר לי
מסביבי?
|
ערב, ערב,
הופעה, הופעה.
מי היא אותה...
|
כיתה צפופה, כיסאות מסודרים במעגל של חיים. מתיישבים בלי קשר
לגיל או לוותק מתיישבים לפי תחושה. אליה אני קרוב יותר, אותו
אני אוהבת, רוצה לחוש אותו כל הערב והוא לעומת זאת לא יכול
להוריד ממך את העיניים.
|
"כמה רציתי לשמוע את אותה נערה
עם עיני השקד והשיער האדמוני
כמה רציתי לשמוע את צעקתה
כמה רציתי..."
|
למחק את העבר ולהמשיך הלאה זו הייתה הבקשה העמוקה ביותר שלך.
למחוק את הבגידה, את השנאה - פשוט לטהר את האווירה!
|
אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול.
ישבנו כל החבר'ה והעברנו חוויות. מי עשה למי, מי אמר למי, מי
ירד למי, עד הפרטים המלוכלכים ביותר.
ישבנו בחוף. בירות, סטייקים. מפגש גברים טיפוסי, טסטוסטרון
בהתפרצותו.
|
מציץ בשעון שהזמן כבר יעבור
השעה 3 מופיעה, עוד שלוש שעות עד להצגה
|
מסתכלת מהצד ורואה אותם נעים
הולכים ושבים
היא לא יודעת אם זו שליחות שהיא נשלחה לבצע
לעמוד שם
היא צופה מהצד
רואה צלמים
דמויות בלי פנים
|
שדה קרב
של שני אנשים
מחזרים, מאהבים
כל כך לבד
|
היכן מקומך?
אולי בתוך סרט או אולי מאחורי הקלעים?
|
אתה יודע שמשהו שרצית נגמר,
כשטעם מתכתי
מלא את הפה
בארומה קרה
|
בבוקר, אפלה בעיניה
היא לא זוכרת כיצד הגיעה לשם.
כמו בתוך חדר סגור היא מבוהלת,
מסביבה יש יער ומים זורמים
|
כוס מושכת עוד כוס, הרצון לא חולף, הערפל שם מונע.
|
יוצאת מהמיטה
מביטה במראה:
"מראה מראה שעל הקיר, מי שוב..."
|
שני גברים
אשר אינם מסוגלים
ללכת נגד ארץ ומדינה
ללכת נגד אמונה
|
הוא רק נותן חוסר ביטחון
שני שחקניות שחקן אחד
מהצד יש עד ראיה
עומד לבד
|
שום דבר לא יגרום לך לזוז משם
לקחת את הרגליים וללכת לאחור,
בדיוק כמו שהכל גורם לך לזה.
|
התחושה היא מוזרה כשלא מרגישים כלום כשזה קורה. בין פספוס של
רגע להרגל יומי זה קורה ואתה מצידך לא יודע כיצד להתמודד
|
הרגשות שם פרצו,
החומות שם נפלו,
ידעתי מה רצוני
והסרתי את חומתי
המסכה שם ירדה
מולי היא נחשפה
אותה נערה דתייה
private dancer
שכולי שלה.
|
הבוקר הגיע, הוכחה שעוד לילה עבר
היינו בהופעה שלו, רוקיסט אמתי,
הרצל 154, מועדון הזוי בתל אביב
הגעתי, הוא חייך, חיבק אותי, "שמח שבאת"
הופעה שלמה אני חולמת, רואה בחצי המבט
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
- למה התרנגולת
חצתה את
הכביש?
"לא יודעת, אולי
כי המורדים
ביקרו בצד
השני?".
(מתוך הראיון
הבלעדי והמדליק
עם איזה אחת.
בקרוב). |
|
