|
מוקדש ללאה אברמוביץ..
אין פה שום דבר עדכני אז כל הישנים בארכיון.
"ארז..." היא לחשה בשקט, דופקת בכוחותיה האחרונים על דלת ביתו,
מתאמצת לעמוד, נשענת...
|
אף אחד לא יודע את המספר טלפון של טליה, רק אני יודע אותו, אם
מישהו אחר יתקשר אל טליה כשהיא מתאבדת אולי היא לא תצליח לענות
|
ככה זה אצלנו, פה, בקרית שמונה, הנשים יפות, החצאיות קצרות
|
לא אמיתי....נסיון לכתוב גם סגנון כזה...
תגובות רצויות מאוד....
|
סתם ככה לכיף , סתם ככה
לבוא אליו הביתה , בשעת לילה מאוחרת
|
מאחורי יופי ושכל מסתתר כאב גדול שמבוסס על שנים של סבל
......
הסיפור מוקדש למישהי יקרה לליבי.....
|
פה זה לא הארי פוטר פה אין קסמים
|
היא צווחה את שמו בליבה
והוא הסתובב כאילו שמע
וקרא לה בלבו
|
בוקר אחד בחודש יולי הוא התעורר מצעקות נפשה וצעק לה
בחזרה שהוא אוהב אותה
|
היה לה שיער שחור כפחם , עורה לבן כשלג ושפתיים אדומות כדם
ובכל זאת לא היתה שילגיה....
|
למה אתה עוצם לי את העיניים
הפתעה , תפתחי
|
אני רוצה שנבלע אחד בתוך השני ,
רוצה לאהוב אותך היום רוצה לאהוב אותך מחר ,
רוצה לחיות בשבילך , רוצה לאהוב אותך עד מותי,
|
ג'יל מצאה אותו
ג'יל ידעה שהוא שלה לנצח
ג'יל והוא עשו אהבתם בפגישה הראשונה
ג'יל היתה מוכנה לתת לו את נפשה
|
שיר שמוקדש לך , לך שעוזרת לי לאט לאט לצאת מכל זה....
|
למרות שהבטחתי שאני לא אתפתה ולא אמשיך את גיא החלטתי בכל זאת
שזה בלתי נמנע....חיוך רחב שמתמלא בצבע שחור וכואב.....
|
כל היום שומעת את קולך
רק חושבת על דמותך
בלילה חולמת אותנו
ולורה אומרת שזה פשוט עלוב
|
המחר מודיע לי שיהרוס אותי
ורוח מלנכולית מנחמת אותי
|
כשהוא שאל למה מתה
אני שאלתי למה חיה
כשהוא אמר לי שאני צריכה למצוא חברה
|
עולה השמש ברקיע הצורם
העננים נעלמים נגמרת הסערה
השקט חזר
או לפחות ככה נראה
|
זה שאני לא מדברת איתך
לא אומר שאני לא חושבת עלייך
|
בחלון הזה לא מקננות ציפורים
אין לחלון וילונות ואין לו תריסים
ובלילה לפעמים שומעים דרכו את בכי האנשים
|
אני סתם שרון, שרון המדוכאת... שרון
שלא יכולה לעבור יום בלי לדמיין את עצמה תלויה או מדממת
למוות או יורה אל תוך רקתה.
|
ואז שוב חושך
ואז שוב מחפשים
|
ויש לה עיניים גדולות ויופי של שיניים
והיא קצת נמוכה , וקצת שמנה
אבל היא מושלמת , בתור חברה
|
אני חולמת
בכל מקום שאני נמצאת בו אני חולמת שאתה לידי
ואני מניחה לגופי ליפול לתוך הזרועות הבטוחות שלך
אתה מפשיל את הכתפיות שלי ונושק לכתפיי עם שפתייך החמות
אני חולמת
|
ואני אמות וגופי אקבר באדמה
וכולם יבהו בקבר בתדהמה
|
עידן, כבר חודשים תמיד מתנגן לצלילי חלילי השם הזה.
ובוכה את הדמעות שלי אל תוך ספריך, מניעה את גופי לקול
מלותיך. אני חייה בתוך הצינורות, בתוך העורקים שמובילים ללבך.
|
לפעמים הוא חשוך לפעמים הוא מואר
דמעותיי זורחות בעורו הלבן
|
לא היה לה אף אחד, אפילו לא פיה, אפילו לא גמד.
ככה ישבה לה לאורה, על אדן החלון, וזמזמה שיר לפני השינה
|
תפילה ארוכה ונושנת למה שלעולם לא יגיע....
|
הבטיחו שלג. הבטתי החוצה מהחלון, דמעות שקופות נדבקו על החלון.
|
סיגריה דלוקה שכובה במאפרה, סיגריה שאף לא שאיפה אחת נלקחה
ממנה, הידים שלי זרוקות לצידי סימני דם וכוויות ישנות.
|
אלה...למה הכל פה מלא דם?...יופי אלה...
|
אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
|
|
מחפשת את אוסמה
בן לאדן.
לכל המוצא
תודה.
זאת שהלכה
לאיבוד מחפשת
ממון. |
|
