|
"במחוזות האלה הרכבות נוסעות ממזרח למערב וממערב
למזרח...
ומזה ומזה למסילות-הברזל משתרעים במחוזות האלה
מרחבים עצומים של מדבר - סארי-אוזקי, או הסארוזק,
הערבות הצהובות התיכונות.
במחוזות האלה נמדד כל מרחק בזיקתו למסילת-הברזל, כמו
ממין קו גריניץ.
והרכבות נוסעות ממזרח למערב וממערב למזרח..."
כמרגלת בשדות האש אתהלך
אעמוד מול שומר כל שער
אפרוץ בריחים
לא אשקוט עד שלא אמצא את השביל שנגזל ממני!!!
|
באותו היום
בו אדע את האושר
הו אז,
אטלס
|
יצור חי ואילם
לבדו מחזק את הרוח
ומלך אחר
כבר בשמן משוח
|
כל זאת אגלה
באשמורת אחרונה של ליל
תחת סוכת עצים סוככים דמותי הנסתרת
כי שלא כמותם,
אני בבית כלאיים,
כמהה להכרה הנכספת.
|
ואותם מרוקני רגש ועיניים
מאין יתמלאו זהר ודם?
כי באר לאנושיות
לא נוצרה בגן עדן
|
גבורתי המנחמת
כוח שאבת ממני
השארת אותי עירומה, עומדת.
יהל הירח שלי
|
שפל אתה
ולתהומות השאול הורדת נשמתי
וכאורידיקה,
אותירך ללא סימני דרך
כי הבטת לאחור
|
ומה לי ולך -
המילה הנשגבת
אותך אמלמל מתוך סהרוריותי בעת ליל
|
וזה אשר את קולו לא הכירה
יבקש מעבדתו
כי תקסום קסמיה
ולא יבין שלא בנקל עושה זאת היא
|
איך זחלנו בשדות קוצים
ויצאנו ללא שריטה
רטובים עד לשד עצמותינו
קפצנו לנו בין תחושה לתחושה
|
בראש מורם
ובגאון
עברנו ליד כסאו של אלוהים
|
וכל אותם חיצים
אשר חודם יורעל באלו שידעתי
ייורטו אל אוויר עכור
אשר בו
חזיתי
במותי שלי.
|
כל הווייתי לך קוראת
עם זריחת כל ירח
לבוא חרש אל יצועי
|
סבל תהומי וכאב שלא ייאמן בכל גופי
רק את עצמי בחזרה אבקש, רק את עצמי
ולא אחזור אליי
ועומדת אני על סף אבדון
|
מזדחלת וקושרת גפיי
אני פוקחת עין וקופאת
חופרת בתוכי ומוציאה מעיי
אני מתעלפת
|
האם האפלה
שצפה ושקעה כל ימיי
האם האפלה
שקברתי במעמקיי
|
שובי אליי נמפה יקרה
שובי אליי על זהב תלתלייך
חזרי לזרעותיי אהובה
חזרי אל מילותייך
|
ונהר דמים בעירי
ושריפות ענק
ותפילות נשמעות
|
עד מתי
רשעים יעלוזו בלבבות העלמות?
עד מתי
דמעותיהן יגרו על צווארן הרך?
|
והרחקתי מן האור שהוא לי
מן השמש הקמלה
שבתי אליו
וסערו הגלים
|
וכעת
משאבדתי שוב באותו הגן,
אשב לי תחת אותו עץ רעוע...
ממתינה לנפילתי הקבועה
וקוראת לך בקול צרוד
ציפור הישועה.
|
שובי אליי מנדודייך יקירתי
ופלי על אדמתי
כי רעית די בשדות זרים
ואת החופש אשר נתתיך
אשיב אליי ואכלאהו
כי ראית די
|
הוצאת את צוף אהבתי הכמוס
שדבוק הוא בין אצבעותיי
הובילתני אל תוך תהום השכחה
החזרת לי את חיי האמת
את המלנכוליה הגואה
|
ואבדתי בתוך החול לבלי שוב
כך חלמתי
והפקרת אותי למאכל הים
ואת דבר אהבתי אלייך
כך שכחתי
|
כי זו היא יורשת ממלכתי
והשרביט בהחלט הוא לה
ואשב ואמתין לשובה
נקיית כפיים
ואקבלה בתהלוכות ראווה
|
|
|
שאלו אותי, על
שום מה מתנזר
הינך?
אזי החלטתי
לענות: הכל
התחיל בתאונה
מצערת לפני כמה
חודשים ששילבה
בין היתר חרמש
וקפיץ סלינקי.
ומאז כפי
שיכולתם לנחש
אני נזיר.
האלקטרוני זה
כבר סיפור אחר
לגמרי...
הנזיר האלקטרוני
עם אנפריקוונטלי
אסקד קוסצ'נז |
|
