|
מה אני יכולה לספר על עצמי?
תבינו אותי דרך היצירות, אני... לא מעניינת אף אחד.
אני משעממת למדיי.
אני.
שני.
אבל הוא אהב אותה כ"כ,אהבתו כלפיה הייתה עזה, זה לא היה הדדי,
והוא ידע זאת, הוא ניסה להיקשר אליה, להראות לה שהוא בן-אדם
טוב, אבל כמו פעם איכזבה מחדש "אני לא אוהבת אותך".
|
דמעות של מלאכים הם בעצם גשם העולם.
|
לא האמנתי לפתיחותה האדירה ולכמה שהיא סובלת, הרגשתי כ"כ רע
שלא התייחסתי אליה והתנהגתי כמו כולם והתרגלתי אליה. פניתי
לאחד החברים שלי: "אתה יודע שאבא שלה מכה אותה ואת אימא שלה?"
"כן".
|
אך חשבתי על זה, ולאחר כמה זמן הייתי קולטת שזה סתם אשלייה
ושזה לא אמיתי, ושאף אחד לא חושב שאני באמת יפה - אלא המחיאות
כפיים האלו לוקחו מאיזה תוכנית בידור זולה שאיזה מפורסמת באה
לשם.
|
היא חיכתה לו בסמטה
בין חושך ודממה
ציפתה שיבוא,
כ"כ רצתה ששוב יחזור לחבקה
|
אני פה,לא אל תברחו ממני
אני פה,בבקשה תיתחסו
|
ברגע שאני מחייכת, ברגע שאני צוחקת
אני נזכרת
נזכרת כמה שכואב לי
|
אני תוהה למה אני מכל האנשים נבחרתי להיות אני.
|
אתמול פתחתי חלון...
ירד גשם כמו שאני אוהבת
לא גשם זלעפות אך גם לא טיפות שאינן נראות
|
נבלעת לתוך תוכי... בין צללי הצבעונים
בין העצב לשמחה, בין האושר והאהבה לבין הצער והשנאה
בין האדישות לבין הרגישות
|
אני מקלידה את המילים האלו במקלדת,לא יודעת למה אני רושמת את
זה,במה זה יועיל לי בחיים.
פשוט מקלידה, מתוך הנאה? אולי.. מתוך צורך?
|
ממתי שהייתי קטנה כשאימא שלי הייתה בחו"ל... אפילו רק לשבוע
-התגעגעתי נואשות... ורציתי שהיא תחזור מהר.
כשאבא שלי בחו"ל לא מתגעגעת, לא חולמת, לא רוצה שיתקשר, לא
אכפת לי... למה לא אכפת לי מאבא? אני לא אוהבת אותו?
|
|
|
בתי הקברות
מלאים בקברנים.
עמוס מהמוסד
חופר בור
וממתין. |
|
