|
 52969504
"it's the possibility of having a dream come true
that makes life interesting"
היה היה פעם, בארץ רחוקה רחוקה, כך מתחילות כל האגדות, הרי לא
יתכן שהאגדה תתרחש כאן, עכשיו.
|
אני עוד לא יודע מה אני מחפש בחיי, אני יודע רק מה אני מוצא.
|
איפה אתם שמים את עצמכם.
איזה אנשים אתם.
איזה אנשים הייתם רוצים להיות.
|
אף אחד לא האמין. אף אחד לא רצה להאמין.
רק לפני שנה ישבנו כולנו יחד ודברנו על איך יהיה בשנה הבאה
כשכולנו נתגייס ובקושי נראה אחד את השני.
|
רציתי לברוח, להסתתר,
להשאיר הכל מאחור,
לא לחשוב יותר על כלום,
פשוט להעלם.
|
היא: חוזרת הביתה מן העבודה, מורידה את המעיל ותולה אותו על
הקולב בכניסה.
הוא: מנמנם על הספה.
|
תמיד אמרו לי שאני מוזר, שבדרך כלל החלומות של אנשים זה שיהיו
להם כנפיים, או אפשרות להיות רואים ובלתי נראים כמו שקוראים
בספריי הפנטזיה - אבל לבנות מכונת זמן... למה לא לחיות את
ההווה ולהפיק ממנו את המירב, אחרי הכל איננו יודעים מה העתיד
צופן.
|
כותבת
אבל מרגישה שזה חסר הבעה
|
לפעמים באה הרגשה שהכל סתם
אתה שואל את עצמך למה אתה קיים
הכל סביבך נראה דחוק
אתה מחפש מקום מילוט
כי סתם
|
נסתר מן העין,
אך חבוי שם בפנים,
אותו אושר תמים.
|
המחשבה האופטימית,
נדחסת לצד על ידי הזכרון.
|
למה שלחת אותי לכאן עירומה?
למה שלחת אותי בלי כלום?
|
לוקחת נשימה עמוקה ומסתכלת במראה,
הדמות במראה מחייכת לעברי,
שמרי עלי שלא אפול שוב,
לחשתי לה.
|
הוא לא מאמין באף אחד
מסתכל על העולם ולא מבין
|
לך.
על שרצית,
על שנתת,
על שאהבת.
|
"שמת לב שכל סיפור שלי מתחיל ממציאות והופך לדמיון? רק מי
שמכיר אותי מקרוב יכול לשים לב לפרט הזה".
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
-הלו? משטרה?
מדבר השר מאיר
שטרית! הפושע
הנמלט הזה שכולם
מדברים עליו,
אפרוח ורוד? אז
הוא כאן איתי!
בטיסה! תשלחו
לפה ניידת איך
שהמטוס נוחת!
-אה, אדוני...
יושבת לידך בובת
פרבי ורודה
ממקדונל'ס...
הבת של הטייס
שכחה אותה
פה...
-אתה בטוח, סנ"צ
כהן? או שמא עלי
לומר...נצ"מ
כהן?
-אתה יודע מה,
כבוד השר...
עכשיו שאני
מסתכל הדבר הזה
באמת נראה קצת
כמו אפרוח
ורוד...
טוב, שימו עליו
אזיקים,
חבר'ה... |
|
