|
בלי הרבה מילים מקדימות
בלי שורות מיותרות..
זו פשוט אני.
התקרבתי לאט לאט... לא דוחה את הקץ,
רק מתענגת על השניות האחרונות.
מביטה מלמעלה, משקיפה על העולם מגבוה...
מנסה להיפרד מהתחושות המעיקות של החיים
|
הגבעה הזאת סבלה הרבה מהבדידות של לונה
היא תמיד היתה מקום המפלט שלה מעצמה
וגם היום, כמו פעם, הם הלכו אליה: לונה, הבדידות שלה וסקאי,
הכלב,
והביטו איתה קצת על הים
|
אחרי כל הזמן הזה, שחשבתי שהם בכלל לא יזכרו, אלא אפילו ישמחו
להיפטר ממני, הם זכרו!
האמת, שדי כאב לי באותו היום. כי אתם יודעים איך זה, הנוחות
שבשגרה ופתאום לצאת החוצה, רק כי חייבים, כי כבר נמאס כל היום
בטן גב, כי צריך לעשות משו עם החיים האלה...
|
אני חושבת שהשלב הבא יהיה שיעקלו לי
את הלב.
|
I'm falling again...
I need someone to hold me,
If I'll fall, I'll be ded,
And you won't be able to love me
|
אבא
אל תישאל שאלות
ואל תיתן עצות
אל תטיף הטפות
ואל תנסה להבין
ואל..ואל...
|
ולא אכפת לי מה יאמר העולם
על אהבה מוזרה
כמו שלי ושלך
|
יש בי עוד תאים של עצב,
אני אומרת לך...
|
אינני מנסה לחדש כאן
בכתיבתי הדלה
אני יודעת שהכל כמעט כבר נעשה
אז אל תצפה לשירה צרופה.
|
יום אחרי יום
אותו החיוך
קורץ אלי מבעד
למראה שבורה.
|
ואני אשת סודו של אביר קשוח
אביר לבן על סוס שחור
ומילים, מילים של שקט
עושות לי דמעות.
|
תסלח לי, על שאני אפילו לא שואלת אותך לרצונך,
מתייחסת אלייך כאל רכוש, כמובן מאליו,
בטוחה שתמיד תהיה פה, לצידי,
וכלכך קר לי עכשיו...
|
בדיוק כשחשבתי שהכל בסדר
התהפך העולם על כנו.
|
אני בונה לעצמי
ארמונות של קלפים
|
למרות שאת לא מוכנה לזה
לא היית מוכנה
ועכשיו את חייבת להתמודד
אם את רוצה או לא רוצה
|
הקירבה לא רוצה בקירבתי
כי היא אוהבת סביבה חמימה,
לפחות בטמפרטורת החדר
|
קופאת, כמו קרח,
כמו כוכב שנפל,
כמו לא שלחה מעולם
מילה לחלל..
|
הלילה..
הלילה מהווה טרף קל לכל אותן מחשבות
שמתרוצצות בראש שלי..
|
התמכרויות,
התמכרויות קטנות לדברים קטנים..
התמכרות למילים, לשירים,
לאנשים...
|
אם העין אינה עיוורת
והלב אינו אטום
אז הרגש יכול לצאת בטיפות קטנות
היד יכולה לרפא כאב עמום
|
עכשיו אני עוצמת עיניים
ויכולה לראות מבפנים
איך אלפי הנימים שלי
מתרחבים ונושמים
|
..הפחד כמעט נוגע בידיים
וכל מגע כמו צורב את העור..
|
אני לא יכולה להסביר
מה שרוח סתווית,
נשירת עלים בשלכת
וריח של שמש חורפית
|
ילדי הדממה,
עם מבט כחול בפנים,
ואף קטן ומתוק,
ומכשיר שנותן חיים
|
ראיתי ירח בפנס רחוב
כמו כוכב בשביל החלב
|
כמו מיליון כוכבים שמשתקפים במראות,
כמו אלפי רגשות שמתקהים ללא סיבות...
|
הלילה עשיתי אהבה פתאטית עם אכזבה שלי
ואחרי שהיא גמרה -
לקנן ולהטיף לי
הסתובבתי על צידי.
|
ולמען האמת זה קצת מוזר
כל העסק הזה של אהבה
|
אם תביט בעיניי עכשיו
תראה, בוודאי, שהן אינן ממוקדות.
האישונים השחורים, מורחבים,
חסרי מנוחה
|
ממרחק הזמן כל המילים הן בדיה
ורק ההווה הוא המבחן האמיתי
אותיות קטנות גורמות לי להרגיש חצויה
שגם כשאני לבד אני לא אי
|
לא לחשוב.
לא בוכה,
אין עוד דמעות
אין רגשות.
|
אל תאמר לי מילים של שקט
אני לא צריכה אותן
אני יכולה להמציא לי שקט משל עצמי.
|
צועדת בראש הגבעה
הוא לבן, היא שחורה
|
מרינה היא ילדה יפה ומיוחדת
קצת מחייכת והרבה הרבה שותקת
בהירת שיער עם עיניים ירוקות
כאלו שאיך שלא תסתכל עליהן תראה שהן תמיד עצובות
|
נס בשלושה שקלים וחיוך עייף
מנסה לשמור על שפיות בתוך הרעש השקט
|
לפעמים אני תופסת פחד אחד
בצורת דמעה
שמתערבב לי בבטן
ובתוך הנשמה
ואני מנסה להסתכל לו בעיניים
אבל הוא חמקן, הבנזונה
ובורח ישר לתוך המעיים
ועושה לי בחילה.
|
חסדים קטנים, זה כל מה שאני מבקשת...
|
לתת לעצמך מנוחה
את לא מצליחה...
|
אחרי ימים רבים של ביחד
של הרגל, של שגרה...
|
ברגעי האהבה שלי
אתה כ"כ רחוק..
|
תשמע אותי, צועקת אליך
שאין בי כוחות להמשיך ולנסות
למשוך ולתקן, להחיות את מה שאין
אין בי כוחות לאכזבות נוספות.
|
ותמונת חייך, כה קצרה היא,
כמו מתנה יקרה שניתנה...
|
במקום הזה-
עולם כמנהגו נוהג
ונדמה שלעיר הזאת
יש חיים משל עצמה
|
במילה הכתובה שלך
הרגשתי
איך כל ישותי
מתכווצת
|
.ביום שהשמיים יהפכו אדומים
ויהיה מטר של מטאורים
נצא בשקט לרחוב הרועש
ונבכה עם הכוכבים שנופלים,
|
ורק מילה אחת, ככה, מתפרצת.
מילה קטנה פתאום מתבלטת,
אותה מילה שקוראים לה
שקט.
|
שבועיים מראש עם אחריות
מצב מכני טעון שיפור, כנ"ל לגבי הבריאות
|
הגבעה שלי היא מיוחדת..
נכון, היא לא שלי ממש
[וגם לא של אבא שלי..]
|
חומה אחת בניתי, במו ידי
כל פינה וכל זווית חושבה ביסודיות
מעט דבק והרבה סבלנות
ויצרתי חומה לתפארת
שלא מביישת אף אדריכל או מהנדסת...
|
זו תחושת בילבול תמידית שמטריפה
תמיד על הגבול בין ההגיון לחולשה
|
לדבר עם עצמך
זה קצת משוגע מצידך
אתה לא חושב ככה?
|
מחשבה על מחשבה על מחשבות בהתהוות
דבר כזה יכול לגרום לי לרצות למות
או לפחות לתקוע את הראש באיזה קיר
כי כמה מחשבות אפשר כבר להכיר?
|
אני אוספת את כל הדברים שלך לתוך שקית
וחושבת עליך.
אתה לעולם לא תבין אותי, למרות שחשבתי שאתה היחיד שמבין.
אבל איש, כנראה, לעולם לא יבין...
|
הן היו חמש..בערך.. נראה לי.. כי גם שהן הגיעו לזווית העין אז
הן לא יצאו כמו כל דמעה נורמלית...הן נמרחו ככה.. על הלחי, ועל
העפעפיים...והצלחתי להרגיש אחת ועוד אחת.. זולגות באיטיות על
האף, במורד הלחי, נספגות אל בין שפתיים יבשות.. הצלחתי להרגיש
אותן
|
היי..את יודעת מה זה אהבה, נכון?
נו, זה הדבר הזה
שמרגישים, לרוב, כלפי אנשים יפים כאלה..שעושים לנו טוב
|
|
|
- תגיד, לזברה,
יש פסים שחורים
על רקע לבן או
להפך?
- זה אותו דבר,
פסים פסים. אין
לה רקע.
- אבל לג'ירפה
יש רקע, לא?
- יש לה רקע
קרימינאלי.
- אה, היא מהצד
הלא נכון של
הפסים?
- כן, הפסים של
הזברה.
שיחת לילה
מאוחרת בין
הנזיר האלקטרוני
והרוח של
גורדון. |
|
