|
החיים לא נמדדים בכמה פעמים לבך פעם, אלא במספר
הרגעים שהחסירו פעימה מלבך...
אוי כמה שאני שונא את התואר הזה - להיות "ידיד", זה להיות תקוע
בסלסלה של החמודים, של הבנים ה"לא מפריעים", של ידידי הנפש,
נמאס לי כבר, אני רוצה מישהי רצינית, שתוכל לראות כמה אני
מסוגל לתת, ויש הרבה שאני יכול לתת, הן רק לא נותנות לי אפשרות
להראות את זה, שילכו
|
לא הייתי לך אוזן, כתף, זרועות וכפיים?
ושפתך שורבבה בשפתי
לא הייתי לך חופש, מקלט ושותף בדלתיים
לא נרדמת אך ורק בחיקי?
|
יש בה קסם יפה
שהיא לא רואה בעצמה
וחולם על לחבק אותה
לנשק אותה במצח, להרגיש את חומה
להגיד לה, שתדע, שאני כאן
ואני איתה
|
בחדשות רצחו עוד מישהו
מספרים מתחדשים כל יום
תפסיקו כבר להילחם פה
ותשירו שיר לשלום
|
בבית שקט, בחורף סוער
בזמן בלי קצה, בסופו של הנר
כותב לך מילים ושולח בלי שם
רועד מהקור, והנר לא נושם
עננה מתרחקת שמסרבת להשיב
ורק הגשם בחוץ עוד ממשיך להכאיב
|
הכל מוחשי מאד במיידאנק, האנדרטה, שביל הכניסה העשוי משברי
מצבות, המגדלים, הגדרות, תאי המקלחת והגאזים, המשרפות והר האפר
הנורא שמכיל שבעה טון אפר אדם.
|
|
|
גשם גשם
שובה גשם
שוב אל השדות
המחוקים ההם
צופל |
|
