|
 
הלוואי ומישהו היה יודע מה רוצה שי יודע.
בשלושה ביולי, בבית חולים צבאי, נולד תינוק בריא. רוברט
קאונטדאון, איש הספירה לאחור, יודע הכל על התינוק הזה. הוא
יודע עליו יותר ממה שההורים שלו יודעים עליו, או יידעו אי
פעם.
רוברט יודע מתי התינוק הזה הולך למות.
|
שולחן. משקפיים, שעון מעורר, אוכל לחתולים, כפפות גומי, כדור
אקמול, כוס דם וסכין.
מיטה. שמיכה, כרית מלאה פרווה, שיער שחור מסורק ומסודר, אף
שבור, צלקת ליד עין שמאל, נחירות בדציבל גבוה ואטמי אוזניים.
|
היה זה עוד אחד מהדיונים הרגילים, שהתנהלו בחברת סייברנטיקס,
רק שהוא, בניגוד לקודמיו, יצא קצת משליטה. צעקות מילאו את חלל
החדר והדהדו כרחשי חיות המשוועות לטרף. חברי הדירקטוריון ישבו
מסביב לשולחן הארוך והתקיפו את אדון זקס. הכאוס התחיל אחרי
שהוכרזה השקת ה"זיכר
|
ציירתי מפלצת, היו לה ניבים חדים, וקרניים בראש, ועור ירוק.
היא הייתה עם אוזניים גדולות ועיניים אדומות, חסרות הבעה. ברגע
האחרון לקחתי את העיפרון המכני האדום ומילאתי את המפלצת
בנקודות - על הפנים, על הגב, על הצוואר, בכל מקום, בלי רחמים,
שתסבול.
|
אורן ניצב מול בית האבות. זה היה מבנה ישן, מתפרק ובעל דלת עץ
כבדה. שני חבריו הלכו להתנדב בבית החולים לחולי נפש. הם חשבו
שזה מגניב. הוא רצה להיות איתם, אבל המורה אמרה שכשהם ביחד אז
הם לא רציניים, מתפרעים ו"עושים צחוקים", כהגדרתה.
|
לילה. חמש דקות לפני חצות. אלכוהול, עצבים ומיקרופון.
"אתם יודעים מה מעצבן אותי?" הוא צרח.
"מה?" הם צעקו אליו בחזרה, קהל של עשרות אנשים, שיכורים לפחות
כמוהו.
|
הרעיון למקצוע צץ כמו כל הרעיונות שלי, על חצי מנה פלאפל בדוכן
של סעדיה. בדיוק יעצתי למישהו על מתנה לאישתו ליום ההולדת,
ובעוד הוא מתרחק מבלי להגיד תודה, חשבתי על זה שאני בעצם יכול
לעשות מזה כסף. מהרעיונות שלי.
|
אי שם יש מישהו שהוא בדיוק כמוך. הוא מריח כמוך, הוא נראה
כמוך, הוא נועל את נעל שמאל לפני נעל ימין ומדבר בדיוק כמוך.
הוא דומה לך בכל מובן שהוא.
עברתם את אותם חוויות, אתם בני אותו גיל, יש לכם את אותו דנ"א.
נולדתם לאותו אבא ולאותה אמא בדיוק באותו יום.
|
פתאום, באמצע החיים, אני קולט שאני נמצא באיזה מקום, ואין לי
מושג איפה זה או איך הגעתי לשם. ואני לא מהאלו ששותים אלכוהול
ומתעוררים ולא זוכרים דברים. האמת היא, שבחיים לא שתיתי
אלכוהול.
אולי זה בגלל זה.
|
אורי, ילד כמעט בן שמונה עשרה, נמוך, רזה, חיוור, ממושקף ובעל
פנים מכוסות בצלקות מפצעי בגרות לשעבר, לא נראה אדם שמח במיוחד
במבט ראשון. גם לא ממבט שני, האמת.
|
עידו, גבר בן עשרים ושתיים, לבוש היה במעיל עור שחור, ג'ינס
ונעליים כחולות, עם שרוכים לא קשורים. הוא אף פעם לא ייחס
חשיבות לאיך שיצא מהבית, במיוחד בערב ההוא, העשרים וחמישה
בספטמבר, כשהיה בטוח שאף אחד לא יסתכל לכיוון שלו בכלל.
|
האנס פון זיגפריד יודע מה הוא אמור לעשות עכשיו. הוא אמור
לטעון את הפצצה אל תוך המרגמה, ולירות אותה. הוא יודע איפה הוא
צריך לירות, הוא גם יודע למה הוא צריך לירות. כדי לחסל כמה
צרפתים ארורים. הוא היה עושה את זה, אבל עכשיו הוא צריך לחטט
באף.
|
כשפסעתי על המדרכה וטיילתי ברחוב קיללתי את העיריה, ששמה שתי
מנורות רחוב על כל סנטימטר מרובע. היה כל כך מואר שכמעט והיה
ניתן לחשוב שהשעה שלוש בצהריים והשמש עוד בחוץ. המשכתי ללכת,
כשפתאום ראיתי תמרור מוטל על צד הדרך.
|
אוגוסטוס, נער ממשוקף, חיוור ורזה, העיף מבט בפיסת הנייר,
שהייתה בידו של ארכימדס, חברו. הם היו ממש צמד-חמד, תמיד ביחד.
באותו יום, כמו בכל יום, בלי קשר לחופש, בלי קשר לשמש היוקדת,
הם ישבו מתחת לעץ ולעסו מסטיק בזוקה.
|
"אבל אני לא אוהב מוזיאונים", אמרתי.
"אל תדאג, זה משהו מיוחד".
"כמה מיוחד? איזה מוזיאון זה?"
"מוזיאון המוות, נפתח השבוע!"
|
לפני שכל העניינים הסתבכו, רועי היה הכי מוצלח בכל. היו לו
ציונים טובים בבית הספר, וזה דבר שאני בחיים, לא אצליח להשיג.
הוא לא היה מתאמץ בכלל ומוציא מאיות. חוץ מזה, היה לו גם
אופנוע, שזה עוד דבר שאין מצב שיהיה לי כי אמא ואבא בחיים לא
ירשו.
|
כשאורי התגייס לנח"ל, אף אחד לא הבין. הרי הוא היה כזה בחור
מחונן, שמבין במחשבים יותר ממה שהאחרים הבינו. הרי כל מי שראה
אותו עובד ידע שמדובר בעילוי, שיום אחד הוא יגיע רחוק. לממר"ם
או משהו. הוא גם ניגן על פסנתר וגיטרה, והוציא מאיות בפיסיקה
ומתמטיקה. בני כ
|
הוא עדיין ירגיש שקר. גם עם מפזר חום ומזגן שפועל על שלושים
מעלות ומחמם את החדר כמו סאונה, עדיין יהיה לו קר. קר בפנים,
קר בלב.
|
קוואטרון התעורר בבהלה, הסיט מעליו את השמיכה ורץ לחדר
האמבטיה. הוא התבונן במראה, בעורו הכחלחל, באוזניו המחודדות,
בעיניו הכתומות ובידיו מכוסות הסנפירים, ונרגע.
זה היה רק חלום.
|
היה שקט, וזה מסובך, שהיה שקט. כי העניין הוא, בעצם, שזה לא
שפתאום השתרר שקט, אלא שהיה שקט. פשוט היה, תמיד. אף פעם לא
הפסיק להיות. ככה זה מאז שאלון זוכר את עצמו, ככה זה מאז
שהאנושות זוכרת את עצמה. שקט, תמיד שקט.
|
"אהבה נכזבת?"
"נכון".
"מחלה שכיחה ביותר", אמר הדוקטור, "אני רושם לך אושר, זה צריך
לעשות את העבודה. קח כדור שלוש פעמים ביום, אחרי כל ארוחה."
|
"אתה מתכחש לעובדת היותך הומוסקסואל, משום שאתה מפחד ממך עצמך.
רפי, אתה הומו"
"אני לא הומו! זה שטויות!"
"רפי, תקשיב לי, השלב הראשון בדרך לפיתרון הוא הכרה באמת"
|
ביום חמישי, השבעה עשר ביולי, המשיח הגיע.
אף אחד לא ידע ממש איך, או למה, אבל בשעה שלוש בצהריים היה
אפשר לראות אותו רוכב על הסוס הלבן שלו ליד הגן הציבורי. עשרות
ילדים בני שלוש עד שבע בארגז השלג, ליד הספסלים ומתקני
הנדנדות, הצביעו עליו.
|
אל הארכיון האישי (33 יצירות מאורכבות)
|
|
מה כל-כך חדש
בבמה הזאת, פור
קריינג אאוט
לאוד?!
פודל מואר, ולא
בפלורסנט. |
|
