|
תמיד אהבתי להסתכל על הזריחה. מן נס קטן שכזה, לילה שהופך ליום
תוך מספר דקות. משהו בטוח שכזה, אתה יודע שמחר בבוקר השמש
תזרח.
פעם היו בטוחים שכדור הארץ שטוח, עד שבא אריסטו והוכיח אחרת
|
אני צועד בין שאריות גופה. מרים חלקי גוף, ידיים, רגליים,
אוזניים, הכול מלא דם. אני מכניס את חלקי הגופה לשקית פלסטיק
שחורה. האנשים היסטריים. אורות אדומים של אמבולנסים מאירים על
הקירות. כמה אנשים טובים מציעים לעזור, אני אומר להם "תודה,
אבל אין צורך".
|
המוכרת חייכה בסיפוק ופתחה את מזוודתה, בתוכה היו תמונות של
יקיריה המתים של מיכל, תמונות מהלוויה וקטלוג של מוצרי חשמל
ביתיים, נראה כאילו המזוודה מלאה בעוד דברים, אך מיכל לא
הצליחה לראות במה.
|
אם אוריד משמרי
ואעצום את עיני,
אני עלול לפספס.
אולי ארדם, אולי אשן.
אולי לא אתעורר בזמן.
|
את מחשבותייך לעולם לא אדע,
את לא מגלה.
מסתירה.
בורחת.
שותקת.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אמונה באלים
אינה חשובה יותר
מהאמונה בעצמך,
אך זכור לתת
תפילה לפני כל
קרב כדי שכוחך
יתלווה בכוחם. |
|
