|
בלילה, אחרי ששכבו, לחש לה הבחור שלה באוזן, "אני אוהב אותך,
ניצן שלי."
"באמת?" שאלה ניצן.
"באמת," ענה לה, "אני יודע. את לא חייבת להגיד לי בחזרה."
"אבל..." ניסתה ניצן, "גם אני..." ולא הצליחה לסיים את המילים.
|
הכרתי אותה אתמול. היום כבר עשיתי אותה פעמיים.
אני לא מתרגש. לא נהנה.
מה שווה סיפוק אשכיי אם יש בך חלל ריגשי?
|
מכל הבנות שהיו לא', הוא הכי רצה את יפעת. אולי בגלל שהיא לא
רצתה אותו.
וא', שמין הסתם היה ווינר אמיתי ותמיד השיג את מה שהוא רצה,
(טייס בחיל האויר, כבר הזכרתי?), השתגע מכך שיפעת לא רצתה
אותו.
|
לדני נמאס מהמצב הזה, הוא חייב לשכוח את נועה ויהי מה.
המסיבות, האלכוהול הסמים והבחורות, כלום לא עוזר. הוא רוצה
לברוח מפה.
|
בקופי שופ שהיה לא יותר מקיוסק קטן עם כמה שולחנות פיקניק
חומים, ישבו כמה ראסטפרים שעישנו ג'וינטים ענקיים וניענעו את
הראש לפי המוזיקה של בוב מארלי. המוכר, דודלי, שמח לראות אותנו
ומיד כיבד אותנו בעוגיות שלהן הוא קרא "מנץ' קוקיז." מקורי אה?
|
היא לא מספיקה לסיים את המשפט ואני מנשק אותה.
החלטתי לנחש שזה מה שהעיניים שלה אמרו.
היא מופתעת. זוג מבוגרים שעוברים לידינו מסתכלים עלינו
ומצקצקים בלשונם.
|
הם התקרבו זה לזו, שניהם עם עיניים קצת שיכורות, והתנשקו נשיקה
ארוכה ומלאת חשק.
כמה ששני רצתה את רן, בחיים היא לא הרגישה ככה.
אבל בינה לבין עצמה שני החליטה שהפעם היא לא ממהרת להזמין את
רן לביתה, הפעם זה רציני.
|
מה אני אגיד לה, שאני חושב שאני והיא צריכים להיות ביחד?
שאני אוהב אותה?
שהכל היה בתוכנית של אלוהים בשביל להפגיש אותנו?
שהכל 'מכתוב'?
|
היתי צריך לחיות בשנות ה60. עכשיו היתי בטח היפי מזדקן.
אבל הם נראים לי הכי שמחים.
פעם הכל היה פשוט יותר. לא שאני יודע, ככה סיפרו לי.
עכשיו הכל מסובך. אני לא מבין חצי מהעולם, אני לא מבין בנות,
אני לא מבין את המנטליות של האנשים.
|
"טוב. אז מה קורה איתך, משיח? רוצה בירה?" שאלתי אותו.
"בוודאי. יין ישמח לבב אנוש, וכשאין יין, שותים בירה." הוא ענה
לי, מלטף את הזקן הקטן שלו ברוב חשיבות עצמית.
"יש גם יין. רוצה?" צעקתי לו מהמטבח.
|
"סלח לי יהודי יקר שאני מפריע לך במנוחתך," אומר לו האיש,
"אך ברצוני לשאול אותך שאלה אחת ויחידה ואולי אתן לך משהו,
הרבה יותר טוב מכסף."
"מה, סמים?" שואל הקבצן בשמחה.
"חס ושלום, גאולה!"
|
אנחנו עולים על האופנוע, את בשמלה קיצית ואני בלי חולצה. השיער
של שנינו נפרע ברוח ואנחנו מתמכרים לנופים שעוברים מסביבנו.
|
מסתכל מסביב. בחורה יפה. עיניים כחולות. מסתכלת חזרה.
חיוך. חיוך חזרה. ניגש. לשתות? רוצה.
ברמן, תן למתוקה שלי מה שהיא רוצה. וויסקי סאוור.
פעמיים. יודעת לשתות. אהבתי.
|
"בואנה, שתדע לך, שאני ממש מעריך אותך על זה."
"מעריך אותי?" עוז הציץ לעברי בחצי עין תוך כדי שכטה אחרונה
מהנובלס שלו. "על מה?"
"צריך הרבה אומץ בשביל לעשות דבר כזה..." עניתי.
|
היא קמה אליי ומחבקת אותי. אני מנשק אותה.
אנחנו שוכבים בפעם האחרונה. כאילו רצינו שזה יהיה יותר קשה.
היא מתיישבת ומתלבשת. הגב הערום שלה מולי. היא כל כך יפה.
|
תמשיך הלאה, אמרתי לו, הכל לטובה.
והוא, ניגב דמעה בגב היד ואמר שהוא יודע שהכל לטובה,
אבל למה הדרך לטובה צריכה להיות כל כך כואבת?
|
תפסיק להיות כזה טמבל, שלי צחקה וחיבקה אותו. ליבו געש בקרבו.
הוא נצמד אליה והריח את השיער שלה, לקח שאיפה עמוקה בשביל לא
לשכוח את הרגע הזה לעולם ושלי צחקה כי הוא דגדג אותה.
|
"אלוהים רק שזה לא נכון. אלוהים רק שזה לא נכון, אלוהים..."
לחש לעצמו ירון.
המדבקה על אחורי האוטו הבהיר לו סופית את מה שהוא כל-כך פחד
ממנו.
"רק אהבה תביא אהבה".
|
בחיבוק ובנשיקה,
בפשטות שבשתיקה
אסחף אתך במערבולת
של תשוקה.
|
אולי תחליטי?
לא מובנת... מתלבטת...
ואני תלוי באויר
כמו בובת סמרטוטים מחורבנת
|
והנה המילים פשוט יוצאות,
מטיילות
ומטילות את צלן,
ככה כחול על גבי לבן.
|
חמימות שעוטפת
ברכות מלטפת,
מזכירה לי שאני קיים
|
בזמנים טרופים כאלה,
אני מרגיש את הבילבול.
מה יביאו הימים,
את הגאולה או את המבול?
|
זה קרה לי בעבר
ובאופן לא מוגדר,
נראה שהפחד הזה כמו סם
הוא שמסובב פה את כולם.
|
הכל נכתב באותה היד
כל הדברים אינם אלא אחד
אין מקריות, דבר לא קורה סתם
אלוהים שוכן בלב האדם
|
כל אדם כל הנשמה, ים ואדמה,
הכל אחד הכל זורם,
אור גדול נושם.
|
אהבה למכירה בחלונות ראווה,
חלומות אדומים עטופים בסרטי תחרה.
רק תבוא , הן קורצות לך מבפנים,
|
אני יושב מול הכחול הגדול,
ורוח נעימה מביאה עמה גרגרי חול.
נושבים, מסתחררים, מתפזרים,
בכסף וזהב ומים מלוחים
|
פיה קטנה ויפה
נחתה לי על כתף שמאל
פיה קטנה שובבה
ראתה אותי בוכה אתמול
|
לצלול לתוך עינייך, עיני מלאך
פעימות ליבי מואצות
ואני יודע
אני אוהב אותך.
|
פה הרוח נעימה, השמש חמה,
צאתך לשלום אבל עוד לא נגמרה המלחמה.
ילד אוכל ארטיק לימון, בכל בית יש אבטיח,
ובכל פינה בתים חשופי טיח.
|
ולמה, למה את בוכה
בלעדיי
אם את לא אוהבת
תגידי לי ודי.
|
כמו עץ, את האדמה שלי.
שורשיי בך נטועים.
אותי את מזינה בחום ואהבה,
והשמיים מעליי כחולים
|
בסופו של יום מבין את הסיפור,
לב שבור,
לא תמיד רואה דברים נכונים,
ומעדיף להשאר סגור לפעמים
|
פורש כנפיים, עף בתוך חלום.
אין חשיבות לאתמול, מחר או היום.
אוהב את הרגע, את הנצחיות מרגיש בפנים,
דואה עם הרוח, זורם על נהרות החיים
|
ובכל זאת,
אני מתגעגע אלייך
כמו שעברו שנים.
ובכל זאת את חסרה לי,
|
חופשי
שלם
אחד
מאוחד
עם הבריאה
עם אלוהים.
|
הולכים בעקבות החלום
מחפשים את המזל,
בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות,
אומרים ששם זה קל.
|
נערת הכפר הפשוטה,
רצה בשדה לבדה.
העשב ירוק, אני שומע מרחוק
את הצחוק שלה
|
בציפורניים שלופות ולסתות חדות,
הקירות פה גבוהים והדלתות נעולות.
עיניים מרימים, אל ההרים,
למרומים, "מאין יבוא עזרי?"
|
בכפר מעט רחוק מכאן גרה לה פיה קטנה
בנתה לה את ביתה בין פרחי השושנה
קסמה לא מוגדר וריחה הוא כה קסום
יפה היא הפיה אך לגעת בה אסור
|
אני רוצה אותך מעליי,
אני רוצה אותך מתחת.
רוצה אותך אומרת בוא אליי.
רוצה לשמוע אותך צורחת.
|
ובכל זאת,
שנינו יפים
רצים יחפים בחול.
ביחד
|
כנראה שנרדמתי וכשפקחתי עיניים שמתי לב שהיה שחשוך לגמרי בחוץ,
חוץ מאור הירח שהשתקף מהאוקיינוס.
"יאללה, נזוז, יש עוד מסיבה הלילה." היא ליטפה לי את הראש. אני
מסתכל עליה ושוב צריך להזכיר לעצמי למה אני כאן.
|
"אנחנו?...", אני שואל אותה, מסתכל על הגוף הערום שלה.
"כן, אתה לא זוכר?, היה כל כך כיף. זאת פעם ראשונה שאני עושה
את זה תחת השפעה של אקסטזי, אני חייבת לציין שזה אחד הדברים,
אם לא הדבר, שחייבים לעשות בחיים".
|
לא רציתי מהם כלום, אבל בסופו של דבר סיכמנו שהם ישלמו חצי
מכרטיס הטיסה להודו. החלטתי להתחיל לחפש שם, ידעתי שאם היא
בחיים היא בטוח בהודו. היא כתבה לי שאת הודו היא הכי אהבה בכל
המזרח.
|
אל הארכיון האישי (22 יצירות מאורכבות)
|
|
פעם ראשונה שאני
באתר הזה, אני
מחפש שעות
מקומות מעניינים
לקרא משהו תוך
כדי דיבור אבל
ממש משהו מעניין
לא כמו חדשות או
משהו. טוב שיש
במה. |
|
