|
קרה לך
שהתעוררת באמצע הלילה
הפרווה שלך ספוגה בזיעה
את דוהר, במדבר לבן
בין עדר ג'ירפות
כשווה בין שווים?
קרה לך
שהבטת מעלה,
וראית שמים תכולים
ובכית,
כי הצוואר שלך לא
מספיק גבוה
כדי ממש לגעת בהם?
קרה לך
ששאלת את הג'ירף על ידך,
מהו המוות בעצם
והיא ענתה לך בקול מתנשף של ג'ירפה זקנה
קרה לך שהתעוררת באמצע הלילה?
קרה לך
שנפלת עם כל הג'ירפות,
לתהום עמוקה שראית מרחוק
אבל לא יכולת לעצור,
כי דהרת, חותך את האוויר...
ופשוט לא רצית לעצור?
קרה לך
שהתעוררת לערימה ענקית
של ג'ירפות גוססות, בועטות אחת בשניה,
מקוננות בצרחות עם צוואר סדוק,
מטפסות אחת על השנייה,
נאבקות על אוויר?
קרה לך?
(הג'ירפות - הג'ירפות)
אני מתפרקת, אמרתי לו, והוא לא האמין לי או שהוא לא בדיוק
הבין. בכל מקרה אני הזהרתי אותו. והוא הסתכל עליי במבט עצוב,
אבל לא עצוב-מרחם או
עצוב-שמרגיש-שהוא-צריך-להיראות-עצוב-אז-הוא-מנסה-להתאים-לציפיות.
הוא היה באמת עצוב בשבילי, ראיתי לו את זה בבפנים של העין.
|
אני חושבת שכשהייתי קטנה אולי היה לי שם. למרות שאני לא ממש
בטוחה, כי לא הגיוני שיום אחד פשוט ייעלם לי השם.
|
מאז ומעולם זה היה סיפור פשוט ביותר. קמה בבוקר, פותחת את
הארון, ולוקחת את האני הרצוי. ביום רגיל הייתי קמה קצת
מנומנמת, לוקחת את חצי אני-עייפה וחצי אני-של-בצפר, או אם בא
לי אז אני-שבא-לי, ואם לא בא לי אז אני-שלא-בא-לי.
|
אני לא ילדה מפגרת, וגם לפני שנה לא הייתי טיפשה במיוחד, אפילו
שבסך הכל הייתי ילדה בת 11, ובכל זאת כשהדוד קצנלסון מת,
ושאלתי את אמא לאן הוא יגיע, היא ענתה לי את התשובה הרגילה
שנותנים לילדים קטנים ומפגרים.
|
הדרך מתפרשת לפנינו, כמו מין דרך לשומקום. כמו נסיעה בלי מטרה.
הוא לידי, חגור כמובן, שומר על מהירות של 70 קמ"ש. בתחילת
הנסיעה שוב התווכחתי איתו שייתן לי לנהוג, אבל זה כמו לדבר עם
קיר.
|
שפתחה את דלת הכיתה, הספיקה לשמוע כמה ממלות המורה. "...יש לה
צרכים מיוחדים ובעיות שאין לכולכם, ואתם צריכים לצאת מהבועה
ולנסות לעזור לה..." היא ידעה שמדברים עליה, במיוחד שכשנכנסה
לכיתה היה שקט מביך וכולם הסתכלו עליה. היא הסמיקה, לא ידעה אם
לצחוק או לבכות.
|
כשעדי ביקשה ממני לעזור לה בעבודת גמר באמנות לא ידעתי מה מחכה
לי אפילו. חשבתי שהיא תרצה שאני אצטלם ליד איזה מעיין ואחר כך
היא תרשום כמה חירטוטים על האני הפנימי שלה או משהו. עדי אף
פעם לא הייתה חברה טובה במיוחד שלי.
|
היה הייתה ילדה מקובלת, וכצפוי, היה לה גם אף.
כמובן, היו לה גם עיניים ופה ואוזניים וכל שאר חלקי הגוף
החיוניים לאדם, אבל הסיפור הזה מתרכז בעיקר באף של הילדה
המקובלת.
|
והיא התאמנה שעות מול המראה עד שהצליחה לעוות את השרירים של
הלחיים וקצוות השפתיים כלפי מעלה כדי שייראה כמו חיוך. או
לפחות מספיק קרוב. וכשכולם ראו את השרירים של קצות השפתיים
מתרוממים אל מעלה הלחיים, התעלמו מהעיניים הריקניות ואמרו ששוב
הכל בסדר. כי זה היה פשו
|
כשהייתי ביסודי הייתי נמוכה יותר מכל שאר הבנות, וכנראה בגלל
זה נשארתי עם המחשבה הזאת שאני נמוכה.
|
עזבתי את דמותו הקפואה, וניגשתי לתיק שלו, הפכתי אותו ורוקנתי
את תוכנו על הריצפה. תראי מה הבאתי לך. ארנק, פלאפון, סיגריות,
שוקולד, וקונדום. אני יודע שאת אוהבת שוקולד.
|
התמונה אפילו לא הייתה טובה במיוחד, היה בה נשר שריחף מעל שדה
ירוק, הנשר לא היה במרכז התמונה והדשא יצא קצת מטושטש.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
בעיות אשכים זה
עניין
סוריאליסטי, אבל
אי אפשר לדון
בזה עם כולם... |
|
