|
ריחות של אוכל מצטרפים לחגיגה, עוף בבושם, עגבניות כבושות בעשן
סיגריות, בורקס בקורט זיעה, אני יודע שאני אכזרי ומוצא בזה
נחמה.
המוזיקה מחליפה סגנונות ללא הרף ומבטיחה שאיש לא ימצא עצמו
בתוכה. מבואי כלה לאני מאמין, מבלוז לשירים חסידיים, ולקינוח
קצת חזנות
|
היום מתה אמא, ואולי אתמול,תלוי בשעה, אני לא יודע.
בתחילת הלילה עשינו חילופי משמרות אצל אימא , אבא ואני.
הלכתי ברגל את המרחק הקטן הביתה, להוט להגיע ויודע שתיכף
אחזור.
הסוף היה קרוב, כבר שבוע שהיא מתנדנדת על המפתן, יותר מתה
מחיה, יותר חיה מאדם.
|
"המצפון שלי חולה" כך אמרתי לנטליה הקוראת לעצמה טלי.
"מה זה חולה ?" החזירה לי טלי בעברית המצחיקה שלה.
"מה זה חולה ? חולה זה כשלא עובד טוב, כמו שפעת"
"לא" אמרה "איך זה חולה ?"
"מה זה איך זה חולה?" התעצבנתי. "את מתכוונת במה חולה ?"
"בדיוק. ומה זה מצפו
|
הצטער אז הדוקטור על כי אינו מחובשי המגבעות, שכן מעולם עוד לא
נברא עיתוי מתאים מזה לזרוק הכובע בחמת זעם על הכביש. אמנם לא
הסכים לוותר לחלוטין על המחווה וזרק הסיגר היקר על הכביש, ואף
הגדיל לעשות בקופצו עליו, אולם יהיה הוא הראשון להודות כי
המחווה היתה יכולה
|
ערימה ענקית. עשרות, שנראים כמו מאות ואולי מאות, שנראים כמו
מאות.
אולי מלאי זיכרונות, אבל לא הזיכרונות הנכונים, לא הזיכרונות
שלי.
לזרוק? ומה עם ספתא? חלק ממנה. אני חייב לכבד את חייה, את אי
פועלה, את אהבתה אלי. אי אפשר לתרום! מי ישתמש?
|
אמרת שאתה אוהב אותי. מה מחיר לאהבה, מעבר לחצות? עד חצות?
לקום בבוקר ולא בצהריים? למה לא שאתה תנסה? אולי תגלה שהקורבן
לא כל כך גדול, אולי אפילו תתרגל לזה, אולי אפילו זה יפסיק
להיות קורבן.
|
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-כן.
-עדיין?!
אלוהים, הוא לא
רוצה לצאת מזה
כבר??
אפרוח ורוד.
עדיין. |
|
