|
אף אחד לא גילה לי
שהזמן הוא כל כך ארוך
שלפעמים זה רק שוקע
שיש ים קושי בקצת רוך
|
כששאלתי את עצמי אם התרחקתי מהשפיות
ידעתי שזה בגללך
|
אם זיכרונות הם תמיד סוג של סוף
יש לי פחות מדי התחלות
|
ברחת ולקחת איתך את כל הקסם
ולא חשבת לבקש סליחה.
|
איך זה
שאיני יודעת מי אתה
|
איך הופתעתי והתמסרתי
תפסתי צעקתי גמרתי
התכווצתי עליך
התחשמלתי
|
בתזמורת של הסבל שלי
יש לא מעט נגנים
|
אז עכשיו הכל מתפוצץ
עכשיו הגיע הזמן
שאתה זקוק לי
בדרך שגורמת לך להתחרט
|
וזה חוזר אלי
במיוחד עכשיו
כשהכל רגוע בי
|
באתי וסיפרתי לך הכל...
שנאתי את התחושה
בה אני רוצחת לך את הרגשות
|
הגבר שלך
שחשבת ששלך
רימה אותך
שיקר לך
מכר לך זיוף מתמשך
תאמרי לי ילדה
איך באמת חשבת שיש כזה דבר
מציאות מאושרת?
|
ופתאום מצאתי את עצמי לבד
צל של עץ מתפצל ומחבק אותי
אותי ואת כל החטאים שלי
|
להתעלם מהפנים היפות שלו
שקוראות לי לחזור
אל תוך קלות הנסבלת הזו
אל השלמות הריקה ממני
|
אמרו יש לי סוג של שריטה
אמרו ממש טובה במיטה
אמרו כבר איבדתי שליטה
אז הנה אני מריצה עוד שורה
|
וכבר חשבתי שנגמר, שהגעתי לשם
שאין סיכוי שהאדמה תיפתח לעוד תהום
|
הלוואי והייתי פרפר
שחי עשרים וארבע שעות ומת
|
אמרת שאתה כבר בדרך
אז נכנסתי למקלחת קצרה
גילחתי רגליים עד למעלה
ולבשתי לכבודך תחתונים קטנטנים
|
זיינת לי ת'מוח
זיינת אותי חזק על קיר
התאמצת רק לשכוח
אחר כך באת להזכיר
|
אם אנצור את הרגע הזה הלא ברור
אז תדע שחשבתי קצת עליך
|
תעיף אותי למעלה מעלה
מעבר לשתיקה שלי
מחוץ להגיון שלך
|
שוב לא ארצה להיות כבר שם
במקום בו נגרעה ממני ההשתוקקות
לחיים האלה לשאיפות של סתם
כבר לא נותר בי שמץ של מתיקות
|
תנסה להיזכר בזה שוב
תתמכר
תתחיל לשתות אותי מחדש
תשתכר
בוא נעבור לגור ביחד
נסתגר
ננפץ הכל לרסיסים הכי קטנים
אחר כך נחבר
|
|
|
פוסט-מודרניזם
זה כ"כ פאסה...
הגיג פודלי |
|
