|
דמדומי שקיעה צובעים את התקרה בחדר האפלולי והחנוק שבו הוא
נמצא. התריסים המוגפים מאפשרים לאור מועט להימלט פנימה ולהטיל
צללים. שריקה ארוכה נשמעת ואחריה מכה חזקה, ההדף מידפק על
התריסים כמוות המבקש להיכנס פנימה, דרך הימלטותן האחרונה של
קרני האור הספורות.
|
כי האיפור הסתיר חיוך
וגם הצל החביא דמעה
אז שרוול כיסה חיתוך
וסביבך הקמת חומה
|
אורות נסוגים
ועורי לא נראה
כך אותי כובשים
המחשכים בשעטה
|
שוב על אותו מקום אני חולם,
מקום שאליו נכנסתי שבור,
מקום שממנו יצאתי שלם,
תחילתו וסופו של סיפור.
|
אמת מגרדת את דפנות ליבי
מפלסת לה דרך דרכו החוצה,
בציפורניים חשופות בתוך קירבי
שורטת את קברה המת.
|
התהום החשוכה
שאין לה תכלית
רחוקה מכל מקום
ואין לה שום תחתית
|
וכפיצוי על מיעוט הזמן, על שהייתי לא מוכן
ניתנה לי האפשרות לבחור, איך ללכת, לא לחזור.
|
וכשקר ורע את מחליטה
לבנות מעל תקרה
לסגור חלון, את מתחילה
לכתוב שירה
|
כרעי נא על ברך, קרבי אלי
שימי ראשי על כתפך,
להתנחם לרגע, ללחוש וידויי
לשמוח קצת על שובך.
|
חזרי אלי דמעה,
חסרת לי קמעה.
|
אשחרר את ידיי מכבלי אסורים,
אחזור בעיקבות הרסיסים השבורים,
של נשמתי השבויה בין שרכים עבותים,
של חושך נצחי המוביל לשאול תחתיות.
|
קנייני שלי, יפיג יגוני, מהותו סילוק בדידותי
אטפל ואכבול לרצפת ביתי בכבלי דאגה
בזקנתי ישיב לי גמולי.
|
האהבה נמצאת בכוכבים,
כך אמרת לי לפני זריחה.
ואיפה נמצא אלוהים?
בתוך ספר, כלוא בכריכה.
|
מחכה לדבר, שיפלוש
כמרגל בחסות החשיכה
ישבור את ליבי לרסיסים
שאוכל לבקש מעצמי, סליחה.
|
למה לא
לגמור עם זה ודי
צריכים לחשוב
רק איך הכי כדאי
|
הבמאי נהנה, השחקנים מותשים,
מחכים לסוף, עד הסוף.
הסרט עוד נע, הצופים נוטשים,
שמים לזה סוף, סוף... סוף...
|
האש מלחכת לאיטה בזנבו של פתיל
ואף אחד לא חושש מכך שהוא נגמר
שעוות הנר לאט נוטפת על כס של בדיל
על מחר שוב נשען, לא נדע שמאוחר
|
התחמול על הרוצח המביט בעיניך בזדון?
צוחק בפרצופך בהנאה ושביעות רצון,
האם יציעו עסקה או פשרה
בין הרוצח לבין השררה?
|
היא לא מתבוננת!
היא לא שמה לב
שהיא זאת שאוחזת,
לא מרפה מהכאב.
|
תפסי אותי, שלא אברח
תחזיקי אותי, שלא אשכח
תזכירי לי, שתמיד מוכרח
לשמר את הרעל בגופי.
|
בני אדם, בני חורין
כיצד אחזתם בחירות?
ביד ימין בשליפה?
בנטייה לשמאל כמגן?
|
וכל צבעי הפרחים, מיטשטשים
נמרחים בעדינות כציורו של אומן
המצייר בצבעי רגש עזים.
דבר לא נע, אך הכל פועם, נושם.
|
מקברך אימי עיני לא סרה
גם תחת חשכת צורריך
לא חיפשתי אחר אבן קרה
רק את חום אדמת עצמותיך
|
אבקש בלחישה, תיקון.
אעצום את עיניי, מחילה.
אקשור את ידיי, מירוק.
את גורלי בך אקשור, בכדי לא ליצור, ניתוק.
|
וחומה של דמעות מלפניך ה' מפרידה ביני ובינך, עליה אתרפק בימים
קשים ואצמיד אוזני אל סדקי שפיות לשמוע את דברי תנחומיך. ערום
מכל אסתתר מפניך, חסר כל אבוש וידי ריקות. ושום קורבן אין
בליבי לתת.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
-אני ערומקו,
תגיד לי?!
-לא יודייע. אני
לוזייר?
אבא של אפרוח
ורוד בשיחת
חולין עם שמעון
פרס |
|
